יומני אלפוחרה

כבר צילמתי אותה בעבר.  הצילום שפרסמתי אתמול הוא מלפני כחודש, כאשר היא נשאה כבר שני פרחים ושבעה ניצנים נוספים.

הסיפור שלה מתחיל בפברואר 2009, כאשר שבתי מאפריקה.  בבית חיכה לי סחלב פורח.  בני הצעיר הכין לי קבלת פנים וגם הביא לי פרח אהוב במיוחד, סחלב שבראשו התנוססו כמה פרחים בוהקים בלבן – אפרודיטה.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

בתחילה היא שכנה על שולחן האוכל והבחנתי שתמיד היא נושאת את מבטה לאור.  כל פעם הזיזו אותה מפינה אחת לפינה שנייה, ולבסוף לא עמד לה כוחה.

בתחילה איבדה את פרחיה.  אחרכך הצהיבו עליה, מספרים עוד סיפור עצוב של סחלב מתגעגע עזות לחנות הפרחים.  היא לא אהבה את הטלטלות ושידרה לכל עבר אובדן, אולי מישהו ישים לב וינסה לעשות מעשה.  עשיתי מעשה והעברתי אותה למטבח – סמוך לחלון, שתיהנה מהאור ושאף אחד לא יזיז אותה ממקומה.

ואכן, שם הוא זכתה להרבה אהבה וליטופי מבטים.

כל מי שנכנס למטבח התפעל מיופייה וליטף אותה בעיניו.

מאז, כמעט שלוש שנים היא מחייכת אלי ומאירה בפרחיה פעמיים בשנה.

השנה הגדילה אפרודיטה והביאה זר פריחה נהדר של תשעה פרחים בשתי שורות.

הרבה מרפא יש באור שבוקע מרכותה.

אפשר לרפא בו פצעים

להתחבק