יומני אלפוחרה

התחלתי לפני כמה חדשים באפיית חלות משום הערגה לקבל שבת כסדרה.

מאז, לפחות פעמיים בחודש אני וכל הנקלע לביתי נהנים מטעם שבת משובח.  ללא ספק כי טעמה של שבת משתבחת עם קצב האדמה שננסך בי, כאשר אני לש ומעבד את החלות.

עונג אמיתי!

בעודי במטבח הרהור רדף טעם וריח, עד שעלה טעמו המשובח של מיצפטל של ילדותי.  מכאן התקצרה הדרך לחיה שנהב, המשוררת האהובה עלי בימים אלה.

וכך היה.

באחד מביקורי גילו לאוזניי כי הוצאת עם עובד עוברת למשכן חדש ומציעה את תכולת מחסניה למכירה בפרוטות.

ביליתי שם כמה שעות רוויות באבק ספרים מתיש והצלתי ערימה נכבדה של ספרים.

הצלתי, כי הסתבר לי שם, כי כל ספר שלא יימכר,  ילך לגריסה! צמרמורת...

שם זכיתי למצוא את "זה עץ התות" ספר שיריה של חיה שנהב משנת 1979.

אוצר של שירים – משוררת נהדרת.

שיר נהדר שלה שתפח אצלי כאשר הבצק תפח בגינה.

אוֹ פַּרְפַּר

נִקִּיתִי פָּנַי מִן הָאִפּוּר.

אֲנִי חַפָּה אֵלֶיךָ,

לְבָנָה.

קַל נוֹשֵׁר יָחֵף יַסְמִין בּוֹדֵד.

זוֹ הִתְיַפְּחוּת.

אִם תִּרְאֶה פִּתְאֹם אֲנִי צִפּוֹר,

אוֹ פַּרְפַּר,

הֲרֵי אֲנִי צִפּוֹר פִּתְאֹם, אוֹ פַּרְפַּר.

הָאוֹר שׁוֹנֶה הַיּוֹם, אָפֹר, נִתָּךְ,

בְּעַד מִקְוֵי עֵינֵיךָ.

החלות באמת היו טעימות אתמול במיוחד.

גם עוגת הגזר-דלעת יצאה עשירה מתמיד.

ימים טובים שיהיו

עפרוני (מצויץ) ספרדי