יומני אלפוחרה

הוא חי כאן כאוות נפשו. כאן הייתה בדידות אך לא ריקנות, ומראה הנוף היה נהדר, רוכסי הרים מילי מילין וביניהם שיפעת יערות. הוא עלה כפורח בעבודתו. אם יש ויצמא וניגש עם דלי פחים אל הנחל, הדיחו במים ומלאו על גדותיו. כאן שררה הדממה ובסתר חיקה – רחשי נצח, כאן נצצו כוכבים נאים, ולא אותם רמשי זהב שנראו שם למטה בחצר אביו המעורפלת, לא, אורים מהבהבים, נאים באמת; יש בהם בכוכבים מן המתיקות, דומים הם לנערות קטנות. הוא לא ראה את עצמו כראות אדם עני ועזוב כאשר היה באמת. אותן האבנים בלבד אשר סיקל והוציא מאדמתו הקיפוהו כהמוני עם ממש; הוא קשר קשר מיוחד עם כל אבן ואבן, וכולן מכריו ומיודעיו; הוא התגבר על כולן והוציאן ביד חזקה מתוך האדמה.

כבר בסיפור בריאת האדם ברור כי לאדם יש תפקיד אקולוגי מרכזי בשימור החיים על פני כדור הארץ:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ [כט] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה [ל] וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׁב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן [לא] וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי

כמה שהיא אוהבת אותנו האדמה שעליה אנחנו יושבים, וכל אשר עלינו הוא לשמר אותה ולשמור עליה, ולא שבש את מהלכיה.

כי אם ננצל אותה מידי, יופר האיזון שמאפשר לה לספק את צרכינו וצרכי כל החיים בחסותה.

¿ואז אנא אנו באים?

אני מנסה בדרכי הצנועה להיות מודע למעשי ביומיום.

לזהם כמה שפחות, לחסוך באנרגיה, להמעיט בשימוש בכימיקלים, להפריד לשם מיחזור את הזבל הנצבר בביתי.

אני חושב שאהבתי לטבע בכלל ולציפורים בפרט רק חידדה את המודעות והעשייה שלי בביתי למען האדמה עליה אני יושב.

אם כל אחד יתרום מעט ויגביר את המודעות שלו מעט יותר, נשפר את איכות חיינו.

נגרום לכוכב הזה לחייך ולאהוב אותנו ואת בנינו ואת בני בנינו, עוד הרבה שנים.

ואפשר לאהוב דרך גינה או מרפסת...

אפשר שציפורים יבואו וישירו לך בחלונך.

הנה צמד ממכלול הציפורים שביקרו אותי באביב הזה.

אני רואה בזה ביטוי של אהבה...

דרור

עקעק זנבתן