יומני אלפוחרה

מחצית העולם צילם שלשום את הסוּפר-ירח וגם אני הייתי שם.

זמן רב עמדתי שם מחכה לו, מחשב ומתפלל שהסופה תישכח והעננים יתפזרו.

ובינתיים הרהרתי על איך להכין את דג ההליבוט שקניתי.

רציתי משהו פשוט שישמר את טעמו השמימי, שלא ארגיז את הדג.

דג ענק שברצותו יקפוץ מהמטבח, ועם טעמיו ישוט בשמים.

המגע בו מסגיר את כוחו, את יכולתו לחמוק.

אפשר שהוא יעלה לשמים שלי...

בינתיים, כל שזכיתי לו במועד המחושב, הייתה הפוגה מהסערה שפקדה אותנו.

היה קר בחוץ, ואני התמדתי, אולי יואיל מר ירח להביט גם אלי.

הרי יש לנו יחסים רבי שנים.

הוא שורר אותי ואני לא אחת, התערסלתי בחיקו.

אך הוא בשלו, יביט באותו הלילה באחרים.

אנחושב שהוא נהנה מאוד מקצב שקשוק עצמותי המתקררות.

ואז, כאשר הבנתי שכבר לא אזכה להוֹדוֹ הצהוב-כתום-לימוני הוא הציץ אלי מבעד חשרת העננים באור לימוני חיוור.

שמחתי כלכך, הוא לא שכח אותי

עתה התפניתי לאשר קורץ במרחבי השמים.

בחלק המערבי ראיתי כוכב בהיר מופיע ומסתתר בין העננים (דג ההליבוט שלי(?).

לא הצלחתי לצלם, אחרכך במפות ראיתי כי גם מר מאדים מגיע בתקופה זו לכמה שעות.

למחרת, הדג יצא נפלא.

הוא לא התחמק ממני יותר.

אחרכך השמש שקעה, ושוב עליתי למרפסת הגג עם כל הציוד.

השמים היו ללא עננים והירח עלה זורח, מחבק אותי בכל הוֹדוֹ הכתום.

הרגשתי מבורך, על נתינותי הנאמנה.

הוא מצחיק כאשר נמשי האור שלו זורחים.

אתמול גם גומות החן שלו זרחו...

אחרכך התפניתי לשולי המערב וזכיתי לראות שלושה כוכבי לכת.

הירח שזרח במערב, הביט אל שבתאי ברום השמים וראה גם את מאדים שנטה כבר מערבה, ובפאתי מערב הטילה ונוס את נגוהה היפה.

בחשיפה ארוכה הצלחתי להבחין באנרגיות האדומות שבוקעות ממאדים.

בדרכלל אני זוכה רק לספירלות כתמתמות שבוקעות ממרכזו.

היה כדאי.

אתמול זכיתי להתערסל שוב...

דִּמְעָה

הַלַּיְלָה

הַיָּרֵחַ שֶׁחָתוּךְ בָּאֶמְצַע

מְגַלֶּה אוֹתְךָ גַּמָּד

מְעַרְסֵל אוֹצָרוֹת

מַבִּיט אֶל הַלַּיְלָה

בְּדִמְעָה שֶׁצִּיַּרְתָ לִי בָּעַיִן

אֲנִי מוֹדֵד צַעַד

דִּמְעָתִי

שֶׁלֹּא תִּיבַשׁ

כְּשֶׁאֶקְפֹּץ

אֶל תּוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת

וְאֶהְיֶה לְהֶרֶף צְלִיל

זָהוּב