יומני אלפוחרה

הסיפור, הוא סיפור ההצלה של ציפורי הטרף הגדולות.  הן נכחדות כתוצאה מהשימוש ברעלים שחקלאים משתמשים בכדי להדביר מכרסמים, אשר מאיימים על שדותיהם.  בכדי להגן על טורפים וביניהן ציפורי טרף,  הולך וגדל השימוש בציפורים טורפות לילה כאויב טבעי של המכרסמים בשדות.  אך עדיין יש חקלאים שמשתמשים בחומרי הדברה, וציפורי הטרף ממשיכות להיענש.  מערך הגנה נוסף לשמור על ציפורי הטרף ועל המאזן החשוב כלכך לקיומן, הוא להאכילן במקומות גבוהים בהרים וכך יימנעו מלרדת לשדות החקלאיים שבהם הן עלולות למצוא את מותן.  באחת מתחנות ההאכלה האלה בנו שני תאי מסתור קבועים אשר קיר אחד שלהם בנוי מזכוכית שקופה מצידו הפנימי.  אותו הקיר נראה כמראה לכל דבר מצידו החיצוני.  כך שהציפור המביטה במראה רואה עוד ציפור מוכרה.  שעות  חולפות עד שהן מוכנות להתחיל בסעודה.  על הדינמיקה והיחסים בין הציפורים בתחנת ההאכלה בפוסט הבא.

היום אני רוצה להקדיש את הפוסט למלכת הציפורים – העוזניה השחורה.  בישראל היא מאוד נדירה ומבקרת מעט מאוד, בעיקר ברמת הגולן באזור גמלא ומעט בערבה.  רוב הזוגות המקננים בעולם נמצאים בספרד.  גם כאן אוכלוסיית העוזניות השחורות הולכת ומתמעטת, משום הלחץ של חיות מורעלות.  בהרצאת המבוא, הזהירו אותנו שלא נצפה, שעיקר המסה של הציפורים שתגענה לתחנת ההאכלה הן של דיות אדומות ונשר מקראי.  נו באמת, שיבואו בהמוניהן ואני גם באלה אסתפק.  השמועות דיברו על עשרות ציפורי טרף שמגיעת לתחנת האכלה אחת, בשטח של כמה מאות מ"ר.  אז לא ציפיתי ליותר מידי...  ואומנם כמצופה, לאחר ציפייה של שעות, הגיעו עשרות רבות של דיות ונשרים מקראיים.  וואווו, איזו התרגשות!!  ועוזניה שחורה – אין...

רעש משק הכנפיים היה מחריש והרעיד את הגג העשוי מענפים, גם את מעיי.  לפני שהבנתי מה ולמה עורי הפך חידודים חידודים, כמו פעם, כאשר המיגים שירדו עלינו פעם לפני שנות אלף...  גוש חום-שחור שהגיע מהפתח האחורי חסם את שדה הראיה ונחת ממש לפני חלון המסתור. ועוד נחיתה ועוד אחת, בסך הכל ארבע נחיתות הלמו באוויר וערבלו את דמי.  זה לא קשה עם מוטת כנפיים של 3 מטר שהולמות ומסעירות את כל אשר סביב.  הקירבה של הנחיתה לחלון המסתור לא איפשרה למצלמה לקלוט את כל גודל מוטת הכנפיים.  אחרכך זיהיתי שלושה בוגרים שמתנשאים לגובה של כ- 120 ס"מ ועוד צעיר אחד באותו הגודל, אך מעט כהה יותר.  ציפורים ענקיות ומרשימות!  הן התחילו להסתובב באתר ושאר הציפורים רחשו כבוד לגודל שלהן, לעוצמה.  גמני...

עזנייה שחורה בנחיתה - מבט אחורי (כל התמונות יגדלו במשהו לאחר הקלקה)...

מספרים כי בסין העתיקה, אחת מדרכי הריפוי למי שהיה בדיכאון, הייתה נוכחות ציפורים.  היו מכניסים את האדם הנזקק לתוך כלוב עם עשרות מיני ציפורים.  כל אחת בתדר אחר.  לאחר זמן, היה האדם יוצא מהכלוב מאוזן יותר.  מספרים...

ואני נזכרתי בסיפור הזה כאשר עוזנייה אחת נעמדה ממול פני, נועצת בי את מבטה ומבהירה לי כמה הגודל כן קובע!  העוצמה העזה של הראש שלה, כשמה כן היא!  עוצמה מהפנטת שלכדה בי משהו ושמשכ__ה ומשכ__ה אותו ממני, עד שלפתע עלה ממני פרץ דמעות שקטות.  לא מבין עדיין איך הכוח הלועס והטוחן הזה שמסוגל להתרומם עם עגל במשקל 40 ק"ג, הצליח להוציא ממני משהו ששכב שם וחיכה כלכך הרבה שנים, שידעתי את קיומו, אך לא ידעתי את הדרך אליו.  את כל מערכת העיכול שלי נציפור העזה הזו עברה ושלפה במדויק כאב עתיק יומין. 

ואחרכך הרגשתי שלווה ומנוחה – רגיעה.  כלכך נקי הרגשתי...  כמו נוצה בלונדינית שלה מרחפת ומלטפת.