יומני אלפוחרה

בלילה של סאן חואן –  La noche de San Juan, לא ירדתי לים.

חגיגת חושים שמקורה בתקופה פאגנית קדומה.

זו לי הפעם הראשונה מזה שנים שאיני משתתף בחגיגה...

שלשום חששתי לפגוש את עצמי מאותם הימים.

בלילה זה, באים השדים עתיקי הימים.

רכובים על זנבו של השטן.

בלילה זה מתמוססות הבתולות מול השדים.

בלילה זה זוכות העקרות בפרי בטן.

בלילה זה פורחת התאנה.

השימחה משחררת כל שד קדמון.

מי הים.

חול.

אש.

אנשים.

מזילים דמעות כאב של שימחה פורצת מכלא עתיק.

שלשום לא רציתי ליפול בשבי.

להיאסר בשלשלאות עתיקות,

של דמעות או שמחה.

במקום זאת צלמתי את חגיגת הזיקוקים.

אותה אומנות עתיקה ומכשפת.

הפעם צילמתי אל תוך הזיקוקים עצמם.

אולי אבין משהו מהמראה הנשקף...

של אש, אדמה, אוויר ומים.