יומני אלפוחרה

לא, בנבני לא כתב לי שיר.

זה אני, שכלכך רציתי לשמח אותו בשיר.

לכתוב לו על אהבה.

אך כל כמה שהתאמצתי לכתוב לו שיר ולבסוף הוא שכתב לי שיר ערש.

הוא שם ואני כאן ובכל זאת נוכחותו מסוגלת כך לגעת בחיי.

לשמח את ליבי.

להדמיע אותי...

בּוֹא סַבָּא, תִּשְׁכַּב לְיָדִי

וְנָטוּס יַחַד עַל הָאוֹפַנַּיִם

עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה

מִנְהָרָה שֶׁל פְּרָחִים פּוֹרְחִים.

סַבָּא, בּוֹא תִּשְׁכַּב לְיָדִי

וַאֲנִי אֶתְחַבֵּא בִּשְׂדֵה הַפְּרָחִים שֶׁבְּךָ

וְנַעֲשָׂה פַּרְצוּפִים מַצְחִיקִים

כְּמוֹ בסקייפ.

וּכְשֶׁהַלַּיְלָה יָבוֹא סַבָּא

נְצַיֵּר כּוֹכָבִים

עִם פְּרָחִים בָּעֵינַיִם,

בְּלִי דְּמָעוֹת.

כֵּן סַבָּא, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ,

רַק תְּחַיֵּךְ