| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
ראיתי ליצן
חיפשתי תמונה ברשת שתהיה דומה לו ולא מצאתי.
הוא היה ליצן קלאסי.
צבוע בירוק-אדום-צהוב-שחור.
צבעים זוהרים.
עם חיוך פלאים מרוח לו, כמעט מרחיק את האוזניים ממקומם.
לבוש בפיג'מה חושפנית ומביישת.
עיניו היו עצומות וכינור מונח לאורך מיטת חדר המיון עליה שכב שמוט.
שכבנו אחד מול השני ואני ברגעי הפחד שלי, כמו הופנטתי על ידי מבטו הצוחק.
מבט שלא היה שם.
רק החיוך מרוח על פניו.
בכאילו, אך כלכך ממשי.
לאחר שהרופא תיחקר אותו ובדק אותו ראיתי את עיניו שנצצו בכאב וזעם.
גם פחד גדול היה שם.
יד שמאל שלו נחה על הכינור מגינה על משהו יקר.
בימין מגושמת הוא גישש אחר משהו בפניו.
חשבתי שהוא מנסה להסיר את האיפור הכבד.
מנסה להיות הוא.
במקום שבו הכי פחות אפשר להיות אתה.
הניגוד בין הגוף הרפוס והמבוייש בפיג'מה-לא-פיג'מה של טיפול נמרץ.
ומנגד החיוך הזוהר באבקת זהב על רקע שחור-אדום-צהוב.
בתנועה הלא מפוקסת של ידו המשיך לחרוץ את פניו.
באותו מקום. הלוך וחזור.
כעודר ערוגה במסיכת פניו האבסורדית.
לבסוף נוצרה צלקת ארוכה ארוכה בימין פניו.
מגלה את העור הבהיר כחלב.
מחזה קורע לב.
מסיכת הפנים הצוחקת עם צלקת של חיים המנסה לבקוע את מעטה הצחוק הקורע.
אם יצליח יחיה.
.
.
לאחר שעתיים ראיתי אותו שוב.
מחצית פניו צוחקת בצחוק קטוע ומחציתם האחרת בהירה בהירה.
מחייכת בעין שחיים בוקעים ממנה.
הוא הצליח.
גם אני...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
