יומני אלפוחרה

לא, היא איננה פשוטה התקופה שאני עובר.  ובכלזאת,  ללא אמירה לקראת יום הכיפור איני פטור.

אנסה לכתוב הרהור על הכיפור האישי שלי מול עצמי השנה. 

לפני יובלות (שלוש שנים) כך כתבתי: "ואפשר גם ממשרדו של רואהחשבון לשלוח מחשבה מתוקה שתחצה אוקיינוסים."

שלוש שנים עברו מאז, ועתה אני שרוי במעין משרד של שמאי, עם רגליים מתפקדות לסירוגין, מקרטעות.

אני מביט לרגלי הפלמנקו הצעירות, וכבתעתוע רואה את שבר המים ברגליי שלי.

אך גם היום, עדיין מרגיש שגם ממעמקי המקום הזה אני יכול לשלוח מחשבה מתוקה שתחצה אוקיינוסים.

האפשרות הזו מאירה את החדר בו אני נמצא ומשמחת אותי מאוד מאוד, בעיקר בימים האלה של לפני יום כיפור.

המחשבה הזו מפשיטה את המחשבות המכפרות של הימים האלה.

היא מאפשרת לי להביט אל הספקות שחלחלו פנימה השנה ובשנים קודמות.

אני שולח יד למעמקי נפשי ומעלה כמה ספקות בצבע לא מוכר.

אני מביט בספקה אחת והיא מביטה בי, נותנת לי מקום להכיר אותה.

היא הרי מכירה אותי, חודשים היא חייתה בי.  עתה יש לי הזכות להכיר אותה.

במשך הימים שיבואו אלמד להכיל את הספקה וכך היא תהפוך למשהו וודאי שיוכל להיות חלק מהבניין שהוא אני.

אני לומד שלא לחפש פתרונות מיידיים מפולפלים לספקות ולניכור שרוחשים בנפש פנימה.

נותן להם מקום מולי למען נלמד להכיר אחד את השני.

למען אכפר את ספקותיי וניכוריי.

לילנית (Diego de Noche)

על שיח הלילנית הופיע פרח בצבע היין בתפרחת פרחים צהובים.

הוא נתן ביטוי גנטי לאפשרויות הגלומות במעמקי הפרח הצהוב.

נפלא איך שני הפרחים מתקיימים בחן האחד לצד השני,  ללא כל ספק.

גמר חתימה טוב לכם חבריי היקרים ולכל בני ממשפחותיכם.