| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
האור שבאורז
בדיוק שָׁפַתִּי מים לאורז.
הרבה מים. מעבר ליכולת הספיגה של האורז.
הוספתי מידה של שמן זית.
והמון מלח גס.
ואז...
פמה התקשרה.
כמה שהייתי עייף.
כבר שעות שבאים אנשים והולכים.
בין לבין אני במטבח.
קוצץ ומריח.
מטגן ומבשל.
מרכיב סלטים.
מתלטף עם אנשים.
מזל שאת עוגת הפיניונס הכנתי אתמול.
לא שיערתי כמה אהבה יש לאנשים להעניק לי.
כנראה שבחיים יש גם תמורה לאהבה.
זו האגרה...
לקראת הערב הייתי עייף.
ופמה התקשרה.
וכמו עלה נבול מעט התיישרתי וכל קפלי העייפות נעלמו.
היא עטפה אותי באהבה ממרחקים.
המרחק והזמן התקצרו והיו כאן.
להרף הזמן הזה שאין לו מידה.
היה בדיוק נכון לשטוף ולקצוץ את הפירות היבשים.
חופן תמרים וחופן מישמשים.
עוד חופן שזיפים וחופניים של שקדים קלופים.
משהו מאוד פנימי יש לעיתים לכוחה של מילה.
שנאמרת בין שניים.
ובמידה הנכונה.
פמה יודעת.
ואני ספגתי.
והאורז כמעט מוכן.
הזמן הנכון לשטוף את כל המלח.
להותיר גרגרים שוחקים של אורז בסמטי מונחים במסננת כמשפחה שמחה.
כך בדיוק חשתי דקות קודם.
יש משהו משפחתי עוטף בישרא.
משפחה מסוג חדש.
משפחה שלא חוששת לשמוע על עצב.
שיודעת לתת את החיבוק האוהב ללא רתיעה.
לתת יד בדרך גם כאשר אני לא מכיר אותה.
בלי עשיית חשבונות.
רק עם נדיבות וחמלה.
ופמה אכן יודעת.
מעבר לשכל.
את כל זה לא זכרתי שעות קודם.
כשהכנתי את בשר הכבש הטחון.
מטגן אותו במעט שמן זית עם ציפורן וקינמון.
אני אוהב להעביר עדשים אדומות מושרות במים בין אצבעותיי.
ליטוף שכזה.
הפעם הליטוף היה אחר, אולי משום כל חיבוקי היומולדת.
כאשר ריככתי אותן לכמה דקות במים רותחים הרגשתי שחסר היה לי משהו.
אך עתה, כשהזהבתי בחמאה את תערובת הפירות, הכל היה במקום.
פמה הצליחה להזכיר ולחבר אותי לעצמי.
אני מערבב את הפירות הכהים עם לובן השקדים.
והמילים של פמה נבחשות בתוך דמי.
כלכך מתאים לי לזכור עתה.
וכדי להרגיע את המחבת הרוחשת וגם מעט את דמי שעדיין מרוגש מהשיחה,
הוספתי מים למחבת.
נותן לטעמים לחדור לרקמות המנסות להכיר אחת את השניה.
רוזנה ניכנסה וחיבקה אותי מאחור משלימה את החסר.
גם מוציאה ממני דמעות שקטות של תודה.
לרוזנה.
לחבריי שבסלון.
לפמה האהובה.
לחבריי כאן בישרא.
הגיעה הזמן לחבר את המופרדים.
בסיר עם שמן זית רוחשת, הנחתי שתי שכבות של פרוסות תפוחי אדמה, מעט מרוככות במיקרוגל.
עליהן הוספתי מחצית מכמות האורז השטוף.
על האורז פיזרתי את בשר הכבש שהוכן מבעוד מועד.
על הבשר השכבתי בעדינות את הפירות הזהובים ללא הנוזלים.
הוספתי את המחצית השנייה של האורז.
את נוזלי הפירות המיובשים שפכתי בנדיבות על האורז.
סיימתי עם שיכבת העדשים.
עטפתי במגבת מיטבח את פתח הסיר והידקתי אליה היטב את מכסה הסיר.
על אש נמוכה מאוד נתתתי לעוגת האורז הזו להתבשל עוד כ-20 דקות.
כל כך הרבה אהבה יש במנה הזו.
מרכיבים את המופרדים, והחיבוקים ביניהם משלהבים ומאירים כל נפש.
הפעם היה לי מרכיב חדש.
אהבת ישרא שלא תסולא בפז.
שיחת המילים המחבקות של פמה.
והאור שבקע מאורחיי היה לא יאומן.
כּוּלוּ אורז עם בשר ופירות יבשים.
זו האהבה שהייתה שם.
אני יודע!
בתיאבון 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
