| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
אנחת המוּרי
הבוקר הייתי בגרנדה.
יצאתי מוקדם בבוקר והמראה היה מהמם.
לראות את הסיירה נוודה עטופה בלבן.
אך היפה ביותר היה למזוג את מראה האלהמברה אל תוכי עם השכונה העתיקה של אלבַּאיְסין למראשותיה.
בדרך חזרה עצרתי לארוחת בוקר במקום שנקרא אנחתו של המוּרי (Suspiro de moro).
מקום רומנטי הצופה על גרנדה המונחת יפהפהיה בעמק.
ומהו סיפור האנחה הזו?
12 בינואר, 1492.
לאחר שנכנע אחרון מלכי גרנדה, בּוּאַבְּדִיל, לפרנאנדו מלך ספרד, הוא רכב בדרכו לאלפוחרה. (שם התקיימה ממלכה מוּרית עוד כ- 200 שנה.)
בדרך עצר בפיסגת הפָּדוּל, ממנה ניפרשה לפניו גרנדה היפה.
הביט המלך המובס על מיגדליה של גרנדה המפוארת ואנחה כבדה יצאה מחזהו:
"אללה אכּבאר".
אימו, שהייתה איתו, כך ממשיכה ומספרת האגדה, ראתה את בנה הנקרע מבכי וצער, וניחמה אותו:
"טוב אתה עושה בני, שאתה בוכה כמו אישה על מה שלא יכולת להגן עליו כמו גבר"
זהו סיפור מקום האנחה של המוּרי.
סיפור שלם שמקופל באנחה אחת, וניחומה של אמא.
תמיד אני מתרגש לשתות שם קפה...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
