יומני אלפוחרה

הכל מתערבב ומבקש סדר... מסלול.

 * *

מצטער שלא השתתפתי בפעילויות להצלה של ישרא.

עתה אנמאוד שמח לאפשרות שניתנה לישרא.

לדרך מתחדשת שישרא יפרוץ אליו.

להרבה אנשים מגיעה תודה.  לכל מי שכתב והרים תמונה ושלט, אנחנו כאן בביתנו.

הבית הזה חשוב לנו.  תנו לנו הזדמנות ונמשיך לחזקו ולבנותו.

אך מעל לכולם מגיעה תודה וברכה ענקית למריאט שעמדה בחזית וניווטה את ישרא בימים הקשים האלה,

ולטליק שהיה פיקוד קידמי, בלוגיסט שריכז את כל הכוחות אחריו.

כל הכבוד ויישר כוחכם!

 * *

אני עומד ומביט בה והיא כלכך יפה.

הקמטים כמעט ונעלמו.

יופי שנאגר ונבנה בה כמעט מאה שנים.

הפרחים מאירים מסביב.  הרבה ציפורנים לבנות כאשר אהבה.

ובעוד רגע הכל ייגמר.  מכסה הארון ייסגר והיא תעבור למסוע שיעביר אותה לעולם אחר דרך להבות האש.

ועתה היא שוכנת עירומה כלכך בערימת עפר ואפר.

אבואלה החליטה שדיי לה.

לאחר ארוחת הערב היא נכנסה למיטה ועצמה את עיניה בפעם האחרונה.

מיטת נשיקה כיאה לאדם הכלכך טוב שהיא הייתה.

אני בטוח שלכולם סביבה יש כלכך הרבה זכרונות אוהבים מתוקים ומצחיקים וחכמים ממנה.

לי יש זיכרון של טעם שפתיה על מצחי, את חיבוקה הכליכול ועוד הרבה.

אך הכי הכי אנרוצה לזכור אותה אז, כשעלינו יחדיו לצוק עם האורנים.

* *

הייתי בדרכי לאבואלה שנמצאת במעגל אחרון של השלמה והכלה.

לוואי שהייתי יודע את אשר בליבה.

הגעתי.

חיבקתי אותה.

והיא הייתה רופסת בזרועותיי.

כמעט בובה.

חסרה את הגמישות שאפיינה אותה.

לאחר זמן ביקשה בקול רפה לעלות למעלה לצוק הגבוה.

זמן רב טיפסנו.

היא על כיסא הגלגלים

ואני דוחף עם מקל הליכה שמסרבל אותי כמריונטה עקומה.

בדרך נחנו.

נשמנו.

אני ניסיתי להירגע מהקושי שבעלייה.

זכרתי את הקלילות שבו היא הייתה מטפסת ואני נגרר אחריה.

עתה שנינו נגררים.

היא, ראשה שמוט ומתנדנד קלות.

אני, ספק דוחף ספק חופר את דרכנו למעלה.

הגענו.

נשמתי בכבדות.

אוסף את נשימותיי למסלול שקט יותר.

עסוק בחוסר יכולתי.

נרגעתי.

אספתי אותה בזרועותיי והנחתי אותה על העשב.

שעונה על גזע עץ אורן.

היה קר וצורב ורטוב.

היא התיישרה משעינה יד אחת על האדמה הקרה.

בידה השנייה ליטפה-החליקה את קליפת הגזע.

לאחר זמן החלה למלמל מילים בלחש.

חשבתי שהיא מתפללת.

לא הבנתי את המילים.

ביקשתי שתחזור על דבריה.

וכך אמרה.

זֶה שֶׁלִּי

אֲנִי בָּרָאתִי אֶת נוֹכְחוּתִי כָּאן

בִּשְׁבִילִי בָּרָא אֱלֹהִים

אֶת הַקֶּנְיוֹן

אֶת הָאֳרָנִים

אֶת הָאוֹר.

אור היה שפוך על פניה.

מבהיקות וחלקות

כפניה של נערה.

זכיתי לעוד רגע שקט

של חיים.

**

יהא זיכרה ברוך ומבורך