יומני אלפוחרה

שלי.  זו לא פינה פולנית, אלא הפינה, שבה אנמביט בפנס הקסם  שמביאני לעולמות אחרים.  זו הפינה בה סקוטי עושה לי בים אפ, ואני מוצא את
עצמי במציאות אחרת.  באספמיה או בילדותי...

הלכתי לצפות בסרטו החדש של וודי אלן: "איש לא הגיוני".  הסרט מאוד וודי אלני ודי צפוי.  גם הציפיה להפתעה ברגע האחרון צפויה הייתה.  המשחק טוב.  הטקסטים שוודי אלן שם בפי הגיבור מקסימים בחולשתם האנושית.  ומוסיקת הג'אזשוודי אלן בחר נהדרת.  זו רק העלילה שעייפה אותי כמעט מההתחלה

אך נחזור לענייננו.  השתעממתי וקפאתי מקור המזגנים, כדרכם של בתי קולנוע בעת הזאת.  ואז על המסך, הגיבורה מקבל סוודר יפהפה למתנת יומולדת.  סוודר עם נגיעות של כתום שנגעו בטעמי.  הנגיעה הזו הספיקה לסקוטי להגיע.  התכרבלתי בסוודר, שהפעם התאים למידתי, כי הרי איבדתי 20 קילו ממשקלי בחודשים האחרונים.  ובזמן הזה, כמו תמיד, בום, וסקוטי עשה לי בים אפ.  ומצאתי את עצמי איפושהו בן חמש או שש שמשחק במכונת התפירה של אז.  הסקוטי הזה יודע להפעיל את צינור הזמנים, לא רק טכנית.  הוא יודע להתאים אותו לכל אחד, או לפחות אליי.

הילד הזה שיחק בזינגר אוריגינל, שאימי סחבה כל הדרך מגרמניה לפלסטינה ב- 1936.  אני מתקרב ואנרואה שהוא מכין גלידה ורודה- לבנה שנראית מקסימה.  גם גביע הוופלה נראה כלכך פריך.  אנלא עומד לפני הפיתוי וטועם.  ובליקוק אחד הוא ואני הופכים לאחד.  הוא זה אני ואני זה הוא.  הטעם גנעדן.  טעם שעוד לא נברא ביקום, וקיים רק בעולמי.  כלכך נדיר היה מופע הגלידה בילדותי.  הרבה יותר נפוץ היה קרטיב הלימון, כך קראנו לקרחון השטוח. או קרטיב לבן מרובע כְּתֵיבָה, בטעם לא ברור שכינינו אסקימו לימון.  הם היו כטעמים שלקחו אותי למעוף קצר.  אך לגלידה, כלכך ערגתי לטעם נימוח ולטעמי השוקולד-וניל.  טעמים אחרים לא היו בנמצא, אלא בדמיון הילדותי שלי.

מכונת התפירה זינגר, שאמא החזיקה כדי לתפור לנו את בגדי החולין והחג שלנו.  בימים ההם לרכוש בדים ולהזמין תופרת בכדי לתפור לנו, היה זול יותר מאשר לקנות בגלנטריה.  כאשר המכונה שבתה ממלאכתה, היה נפתח מפעל הגלידות על-ידי אוֹרִי הקטן עם הַחוֹלָם.  לא ידעתי הרבה על טעמים, מלבד השוקולד-וניל המוכר.  למרות שהיו כמה טעמים חדשים, באמת המפעל של אוֹרִי התגאה במבחר הגוונים שהוא הציע.  כל אפשרות של ערבוב צבעי הגואש שלי, הגיעו גם למוצרי המפעל, ולבגדיי.

היום אנמבין שמכונת הזינגר ייצרה שבילים ודרכים לדמיוני.  היא סייעה בידי לעבור את ילדותי שלא אחת הלמה בי במקומותיי הרכים ביותר.  ובבחרותי היא סיפקה לי דרכים לפתח ולפתוח את השקט שבי ובמקומות אחרים.

תודה לך סקוטי!

אם תרצו, תטעמו

מהגלידה הזאת שאני וחברה ספרדית מייצרים ביחד עד היום.

אני מכנה אותה אהבה ו- care.

מועדים לשימחה וטעמי
גלידה לששון

ברור שגלידה היא שריטה שלי עד היום.  סקוטי יודע אתזה :)