כלכך נדיר שאני מתבטא בנושאים פוליטיים, אך הפעם אני רוצה
להסביר מה קורה לאוזן הצופה הממוצע באירופה.
לדבריי כאן אין שום קשר לדעותיי הפוליטיות, אפילו שהן נוטות בבירור שמאלה.
במהלך השבוע, דובר מחלקת המדינה האמריקאי התחלק והכריז שאולי
ישראל משתמשת בכוח מופרז.
הידיעה נפלה כפרי בשל לזרועות עורכי החדשות בתחנות האירופאיות
שאני צופה בהן, מלבד תחנת FRANE 24 באנגלית, (תחנה שיחסית
לתחנות אחרות היא די אובייקטיבית ומביאה את הדברים לאשורם). עורכי החדשות הדגישו את הידיעה, כאומרים, אתם
רואים? זה לא אנחנו, אלה דברי ידידתם המובהקת של ישראל.
אחרכך דובר מחלקת המדינה חזר בו מההכרזה בהתגלשות
לאחור. הידיעה הזו כבר לא זכתה להד אירופאי,
ושוב פרט לתחנת FRANCE 24.
כמובן שהדברים מכעיסים. הן השימוש
של הידיעה הראשונה בלי דיון במצב לאשורו, וכמובן חוסר האזכור לידיעה השנייה. לצערי, זה מצב רגיל באירופה, ונראה לי שגם לישראל
חלק במצב הזה, משום השקט שישראל נוקטת. כאילו
אומרים גורמי הממשל (מה זה בדיוק?) האמת נוטה לצידנו. נקודה.
ומי שלא רואה אתזה, משול הוא לעיוור או נוטה כרונית לצד הערבים. ובשני המקרים קצרה ידינו מלהושיע. מעניין, כי התעמולה הערבית לא נוקטת עמדה דומה,
ותמיד מניחה שהאירופאי בור הוא ועם הארץ שלא מבחין בין יד לרגל באירועים, ולכן
וצריך להבהיר לו איך לראות את הדברים. הם
אכן רואים נכון, האירופאי לא מבין מה קורה, אלא רק שהפלשתינאים חלשים והישראלים
חזקים מאוד מאוד מאוד! לאחר שבוע או
שבועיים של אירוע רודף ארוע, ישראל כבר איבדה את סוס ההסברה. אין עליו רוכב והוא מלחכך עשב במרעה
בשאננות. ולעומת זאת פרשים רבים דוהרים
בשדות החדשות האירופאיות, נושאים את מרכולתם לכל פינות היבשת, וְהַכָּפִיּוֹת שלהם מתנופפות ברוח למרחוק.
כך היה תמיד וכך הווה עוד יותר ברצף האירועים הנוכחי.
ושוב, ללא קשר לדעותיי הפוליטיות, עצוב...
(רציתי להעלות תמונת שחף, אך תקלה מסוג ישרא לא מאפשרת...)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
