יומני אלפוחרה

הפה שלי נעוץ בעומק עשרות ק"מ.  שם נטשתי את נחש הפיתון.  לא פשוט לבלוע נחש פיתון, לפני עשרות שנים.  כן, העיכול לוקח נצח והוא מצידו מסרב להרקיב.  מסרב להתעכל.  בנזונה של נחש.  הייתי מת כבר לזיין אותו, שיסתלק מסופק.  אך הוא לא!!  אנחנו בעיצומו של פרוייקט אוקטובר.  הוא מזן פיתון אוקטובר ואני מזויין אוקטובר.  בהתחלה זה נראה פשוט, עוד מלחמה מזויינת. כזו של אוקטובר.  ארוכה יותר מזו של יוני, אך מסורבת הרבה יותר!  מלחמה שלא נגמרת לעולם.  במקום שהיא תבלע אותי, אני בלעתי אותה לתוכי.  היא חלק ממני.  חלק בלתי נפרד מאדמתי ודמי.  כל הגדות וגם המדבר והמפרץ,  הכל שלי ואין חולק בה איתי, ואיני יודע איך נפרדים ומפרידים בינינו.  הפוליטיקה הפנימית הזו לא מגורשת, לא קיימת ובלתי מתקיימת.  כל הצבאות שבי נלחמים עבורי, ובעדי.  כלכך בעדי שהכל מתנגד בי ולי.  פרוייקט אוקטובר נראה בתחילה נורא קל.  כמה ימים ראשונים בכלל לא שייכים לי וכמה ימים אחרונים גמכן לא.  אז מהזה שלושה שבועות של חודש אוקטובר? 

אני עם העיט הלוחם, והפיתון של חודש אוקטובר המזויין הזה מתפרק לחתיכות.  חודש אוקטובר ייעלם מלוח השנה.  לא יתקיים יותר.  כל המלחמות וההרוגים והפצועים יהיו כלא היו.  אך לא כך היה!  היסודות כבר העמיקו, האנדרטאות הצמיחו שורש והפצועים כבר סוגדים לחיים המושלמים והיפים שביניהם.  ההרוגים מחכים ליום הדין.  מלחמת מגידו בפתח והם מצטיידים בכל כלי הנשק, ומתכתבים עם אלה שהיו.  פרוייקט אוקטובר יצא מזמן לדרך.  בנזונה של פרוייקט!!  ואני לא ידעתי. אפחד לא אמר ולא התריע.  הפרוייקט לעולם כבר לא ירפה ממני.  לעולם כבר לא ארפה ממנו.  יחי חודש אוקטובר.  יחי!! כולם שמחים במלוא גרונם. במלוא אונם.   איפה היינו ללא חודש אוקטובר?  איפה??  למי היינו סוגדים???

מספיק ודי!!!