יומני אלפוחרה

בדידות של בן 16.

בדידות.

מילה כלכך רזה.

אף אחד לא רוצה להסתפק במזון כלכך רזה.

אלא בדייטה רוחנית.

אני לא, והנה דווקא ביום שבו נולדתי שוב לאחר שכבר לא הייתי בצד הזה של החיים, אני מרגיש כלכך רזה.

יודע ומקווה שזה זמני.

יודע שהכל הוא משום שכל ביס חייב לשתף את מיילומה.

חיי זוגיות טובה היא קודם כל בשיתוף.

אך היי, לא רציתי אפעם לשתף את גופי עם סרטן גם אם יש להשם סקסי כזה.

ביום הולדתי שהיא תחגוג על חשבוני?!

היא חייבת לחגוג איתי.

לפטם אותי ביום חג שיהיה במה לנעוץ שיניים.

אך לא, גם רזה היא מעדיפה.

פעם ראשונה שאני חש עצב.

גם היום עדיין יש בי חיוך.

מקווה וגם יודע שהדרך עוד רבה היא.

חיוכי גם אם לא בוטח, גם היום קיים.

תַּמָּה שָׁנָה

שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת אוֹתִי

פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים

מוֹתִיר סִימָנִים

כְּהֵדִים לְאִישׁ, עַל הָהָר

צְלִיל קוֹל אֶחָד

עַתָּה חָשׁ אֶת

השָׁלֵם לֹא מֻשְׁלָם

שֶׁאֲנִי

מקווה שוב להיות כמו אותו להטוטן צבעוני שבתמונה.

חג שמח לך שדות.

חיוויאי להטוטן - Bateleur