| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
בירכת כוהנים
כמה שבכיתי כשהייתי בן 4. לא, אני לא יודע שזה היה אז, אך תמיד אני יודע שזה היה כשהייתי בן 4. ועוד אני זוכר שהצצתי לעזרת הגברים מבעד לשמלות של עזרת הנשים. כל הזמן סילקו אותי, ואני התעקשתי. מציץ ומצפה למשהו שעומד להתרחש. כן, כך אני זוכר זאת עד היום.
זה מוזר, איך לאחר יותר מיובל שנים אני חי את החווייה הזו של ילד בן 4. אולי זו החווייה המשמעותית הראשונה של חיי הצעירים. אולי כי זו החווייה המשמעותית של חיי. ואני זוכר שהופנטתי. חבורת גברים עטופים בטליתות, מושיטים ידיהם בברכה עתיקה לקהל המתפללים וחוזרים אחרי החזן, מילה אחר מילה.
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם
במדבר ו' כ"ד-כ"ו
ילד חוזה בטקס עתיק, מרשים ומפחיד.
ולאחר מכן פחדתי. פחד שבעצמות. ואחי אמר לי שאתעוור. כי הוא ידע כבר את דברי חז"ל: כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא ובכהנים (בשעת ברכתן) (חגיגה ט"ז עמוד א').
ובכיתי כי פחדתי. כי חטאתי לאלוהים עלום אחד. לעצמי, שכך הזקתי לי. והילד הזה שבוכה כך, מלווה אותי כל חיי. אסור במגדל שמור היטב, על ידי כל הפחדים האחרים שהלכו ועיבו את חיי. לא היה למישהו או למשהו סיכוי להגיע לאותו תא חשוף וקר. שם רק עונש בצפייה באסור, מחולל בקור מקפיא לב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
