| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
ועוד מאה
בְּעִקְבוֹתַי פּוֹסֵעַ לַסְּלָעִים
מְחַפֵּשׂ צְדָפוֹת בַּחֲרַכִּים
מַאֲזִין לְקִפְלֵי הָרוּחַ
נִשָּׂא בְּעָנָן
שׁוֹאֵל בַּיָּמִים
האם יש כאן תוכנית?
אני משער שכן, כי הרי אני מממש אותה.
אני לא מכיר את התוכנית, רק את תחושת הצעדים.
צעד ותמרור ויתד שמציירים עוד לבנה צהובה בוהקת.
של רוח מלטפת.
של לחש שירי הצדפים.
בדרך כלל, הדרך ניסתרת ממני.
כמו טירה מפוארת השקועה לה במימי אגם צלול.
אני יודע שהיא שם.
אני גם רואה את צלליתה השקועה, מרקדת.
אך איני יודע את המיתאר שלה.
את חדריה איני מכיר.
אך יש ימים, כמו היום.
שהארמון מתרומם לאיטו מתוך המים.
מנער את טיפות המילים בשימחה.
והוא בוהק מול השמש המחייכת.
ביום זה, אני זוכה לטיול בחדרי הארמון.
מציץ לאוצרות הטמונים בהם.
ונהנה.
פשוט נהנה.
מאשר ניבנה לאיטו.
בצעד ועוד צעד.
והנה כבר 300 צעדים.
תמרורים המסמנים את דרכי כאן בישרא.
300 פוסטים ואני עדיין כאן.
 והתודה כמובן לכם חבריי ואוהביי.
והדרך נימשכת...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
