| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
שרוול הפוך
דווקא מתוך שימחת הפורים שמלווה בפריצוּת האביב.
דווקא משם אני חש אותה.
נקודה יוקדת בחריפותה.
לא מרפה גם ברגעים של שימחה.
אני פותח את המגירה ומכניס אותה למקומה.
כמו הגרב שהשתרבבה מתוך המגירה שלך.
אני מרים עוד גרב שמציצה מתחת למיטה והופך אותה על ידי.
וזה מאוד מרגיע.
ההרגשה הזו של הגרב שעוטפת את כף ידי.
תחושת חמימות של מסיכה מגוננת.
כמו לשים את האצבעות במגירה גמכן.
אין צורך לבחון ולוודא שציפורניי עדיין במקומן.
גזרתי את הגרב ובאחת יצרתי שרוול.
ושרוול ניתן להפוך. פעם בימין ופעם לשמאל.
עד שכבר לא ניתן להבדיל מהו שרוול ומהו שרוול הפוך.
ומגיע יום כמו היום.
פורים. שימחה.
ביום כזה השרוול נכנס אל תוך עצמו. מאליו.
כדרכה של תחפושת.
ומייצר את נקודת הכאב מול המון השימחה שבתוכי.
חריף. הרבה חריף.
אני מנחם את עצמי שזו חריפות מדומה.
היא הרי לא קיימת באמת.
אכן.
השרוול ממשיך במסעו, ומצייר לי שרוול הפוך שניתן לראות בתוכו את תחילת היום.
רק בהפוך.
מכל המרחב רק הנקודה נשארת בכיוונה ובמקומה.
היא הציר.
קוף המחט שדרכו אני עובר לעולמות השימחה שבי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
