| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
עברית זורמת
הם הגיעו בשעה 11 בבוקר. בדיוק בשעה היעודה. כמה מוזר, חשבתי שאני בשעון אנדלוסי. אחד צעיר יפה ומסוקס. המבוגר עם עיניים שהזכירו לי אותי של פעם. עטויים בחלוקים לבנים. שמם רקום בסגול ושם החברה בכחול. הכניסו כמויות ציוד הביתה כאילו הם באים להתנחל. ארגזים, מיכשור אלקטרוני מוזר וכבלים כבלים כבלים.
לאחר קפה של בוקר עם מעט טוסטים אנדלוסים הם ביקשו שקט. והם התכוונו לכך. שום רדיו ושום דיבורים. ערכו סיור במרחבי הבית ומיפו את כל קופסאות החיבורים בקירות הבית. ובבית שלנו יש הרבה קופסאות. קופסאות חשמל, טלפון, וידאו, כבלים, הזעקה. בית מוכן אני קורא לו. מוכן לקבל השתלות של כבלים שונים ומשונים. שום כבל לא מציץ מתוך הקירות. הכל מושתל אל תוך הקרביים של הקירות.
צמד הרופאים הוציא מכשיר דמוי אולטרה-סאונד והצטייד במה שנראה כסטטוסקופ רפואי לכל דבר. הפעילו, מיפו, ובלחש סיכמו ביניהם את המצב. לעיתים הביטו אליי ברחמים מהולים בצער שכך הוא ביתי, מלא תעלות ריקות מתוכן. לעיתים ריצד מבט עליז בעיניהם כשמצאו תעלה סתומה.
שלב המיפוי הסתיים עם מפה מעודכנת של כל המבוכים והתעלות בביתי. עתה הם ידעו על המעיים של הקירות יותר מאשר אני אדע כל חיי. הם החליטו על המסלול הראוי מהגג לטלוויזיה שבסלון. ערכו חישובים של כיוונים, עומקים וכמויות. הכל בלחישות, שלא להפריע לתעלות הפגועות מיחסם המזלזל של הבנאים ושל דיירי הבית.
עתה, הם חיברו צנרת לחץ גבוה לקופסת החיבורים הקרובה לדלת הגג ומיכל איסוף לקופסה שבמורד המדרגות. הפעילו מדחס אוויר ולאחר זמן נקראתי אחר כבוד לבחון את תכולת המיכל. אבנים, אבק, לכלוך, גומיות, חלקיקים לא מזוהים. הם קיטרו על איכות הבנייה של ימינו (ואני נזכרתי בארץ מכורתי). כך הם עברו על כל התעלות מצנתרים ומנקים. מכינים אותן להשתלת הכבלים.
שאומר שהתפעלתי? לא, לא התפעלתי. נדהמתי! לא ציפיתי לטיפול שכזה לעורקי הקירות. שלא ידעתי כלל שניתן כך לנקות אותם. כל שנשאר לי הוא לאהוב אותם על היחס. על המקצועיות המדהימה. על החן והנינוחות שלהם. על שביתי זוכה למנת טיפול שנראתה לי עתידנית לחלוטין.
לבסוף, השחילו מלאכי הוידאו היקרים האלה, את הכבלים. הרכיבו את צלחת הלוויין מצד אחד ואת הממיר בסלון. ולפתע התחילו לזרום מהטלוויזיה מילים ותמונות בעברית.
עברית זורמת בעורקי ביתי.
הפלא ופלא.
בערב מאוחר צפיתי בקובי מידן מראיין את אסנת וישינסקי וננגעתי על-ידי האהבה של האמא הזו. האדם הברור כלכך לעצמו שראיתי מולי.
עתה אני חש מחובר עוד מעט לישראל הרחוקה.
קרוב מעט יותר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
