| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
העתיד כאן
אני מאוד מאוד נרגש.
כבר שעות שאני מקפץ.
הולך למראה ומביט בי מחייך מתוך עיניי.
ממשש את הלב.
צוחק אליו.
לוחש לו תודה.
עדיין לא מאופס.
עדיין לא קולט.
מלא שימחה שגואה ופורצת.
מלא!
"יש לך עתיד", אמר לי הרופא, וחייך אלי בעיניו הכחולות הטובות.
"מה?!", שאלתי בחוסר הבנה.
"אתה הולך ומבריא, וזה לא יאומן!", ענה הוא בפליאה (שוב).
לפני ארבע שנים עברתי סידרה של דומי לב.
מוות.
בין השאר, ליבי נפגע קשות.
הוא התרחב וחלקים נרחבים של ריקמת שריר הלב הפכו לדקים עד למצב שהוגדר "כחמור בעל סיכון חיים".
לפני שנתיים אותה הבדיקה הראתה כי המצב השתפר במעט והוגדר אז "כמצב חמור".
התחלתי להאמין שהמצב עשוי להשתפר.
לקחתי את עצמי והלב בידיים והתחלתי לעבוד בשיטות אישיות של דימיון מודרך, בליווי עבודה פיזית מתונה על הגוף.
כמעט הכל מיצירת רוחי.
והיום, הבדיקה הכתירה את מצבי "כחריגה קלה".
יש!!
יש , יש ברכה לעמל ולסבלנות.
לאהבה הרבה שהקרנתי פנימה אל ליבי.
הדו-שיח המתמשך הזה שבין הלב למוח מוכיח את עצמו.
לא, איני יודע מה אני באמת עושה.
רק מאהב ומדבר כל הזמן אל ליבי.
גם מקשיב לו.
אני נשמע כמקבל את זה כמובן מאליו.
כאילו זה היה צפוי.
לא, זה לא היה צפוי.
אני נדהם מאוד מהדינמיקה הזו.
נ ד ה ם !!
כן, יש לי עתיד!
אהבה ו- Care, שוב ושוב...
עדכון עדכון עדכון
הוא מגיע מחר בנבני עם הוריו האהובים.
את היום הזה אני אזכור הרבה זמן!
נראה לי שאבנה קופסה מיוחדת כדי לאצור את שימחת האביב הזו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
