| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2005
עוד כמה מילים
התגובות לצלילה ולכתיבה על כשל עוררו בי הרבה התרגשויות ומחשבות.
תודה מיוחדת לכולכם שבאתם והתמודדתם עם פוסטים לא קלים לקריאה ועיכול.
מוקדם בבוקר, ברגע של לפני צחצוח השיניים ריגשת אותי אמלש.
לא לחינם אני מכנה אותך מ' הפלאים שלי.
את כותבת:
ריגשת אותי עד דמעות בסיפור הזה.
מה שמדהים אותי אבל כל כך מובן לי, שהרגע הזה, היחיד, בו ויתרת, ומיד חזרת בך, הוא נקודת הכשלון הכי קשה שלך מבחינתך. אני מבינה כי מרגע שיש לך ילד, אתה מרגיש שאתה חייב לחיות כדי להיות איתו, כדי ללוות אותו, כדי לאהוב אותו. והויתור על החיים כשיש לך ילדים, ואפילו לרגע קשה אחד, הוא לא משהו שאתה יכול לסלוח לעצמך עליו.
אבל אתה חייב לסלוח לך. כי לא בחרת לוותר בסופו של דבר. כי הוצאת את עצמך מזה. כי לא הסכמת לעזוב אותו לבד.
וזה מדהים אותי, שמכל החוויות הקשות שעברת, ועברת הרבה, הכשלון הרגעי שכזה, שהבכי של התינוק מיד הוציא אותך אליו, הוא הנקודה שהכי קשה לך. זה נשמע שהיית לגמרי מיואש מהסיכוי להיות מאושר אי פעם, או להרגיש כמו שהרגשת לפני המלחמה. זאת הרגשה נוראית ומעייפת ושוחקת שדות. ידעת אושר ואז הוא נשלל ממך, ושום דבר לא החזיר לך את עצמך. אפילו לא להתחתן או להביא ילדים. אני לגמרי מבינה את הייאוש. ואפילו את רגע הויתור. אבל יש בך כזה מעיין של כוח חיים ויכולת להאבק, שסוף הסיפור מעיד עליך יותר מהכל.
חיבוק גדול גדול.
תודה לך מ' יקרה שלי. 
התגובה הזו מאוד מאוד ריגשה אותי.
כרגיל, באת מצויידת ביכולת הפינצטה שלך וציירת במדוייק את הרגע ההוא.
את התגלמותו מול העבר והעתיד.
את התנפצות כל רצונותיי.
כן, הרגע הזה היווה שנים ארוכות נקודת כשל עמוקה של חיי הבוגרים.
הרגע הזה החוויר לי את אשר אני חייב לעשות בכדי לשרוד ועוד יותר בשביל לחיות.
ולחיות, אין כוונתי להיגרר בין הדקות והימים.
אלא לנשום וללגום כמה שיותר רגעים מקובעת החיים שזומנה לי עם לידתי.
מבחינה זו ועוד, הילד הזה ובני השני היוו את המנוף שלי לחיים.
את הזרע החדש ממנו צמח עץ החיים העשיר והחזק שבי.
אני של היום חייב הכל להחלטה שלי כן להביא ילדים לעולם.
למרות הסיכונים ולמרות הכשל התיפקודי שלי.
הם, ילדיי, העניקו לי את כוח החיים שמפכה בי היום.
גדול וחזק ואוהב ומחבק.
אני בתמורה הענקתי ומעניק להם את המיטב שיש בי לתת.
והסיפור היום, בראייה לאחור, הוא סיפור של הצלחה.
מערכת יחסים כה מיוחדת וניפלאה.
באמת מ', הכל אכן טמון באהבה ו- Care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
