| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2005
שדות זקן
ניגשתי אליה בזהירות, נשען על מקלי.
"יש לי הפתעה בשבילך..."
היא הביטה בי במבט ספק סקרן, ספק משועמם.
"נחמד. אתה מדבר עברית?!"
"אומנם כך, אך ההפתעה שלי גדולה יותר", ניסיתי שוב.
היא הביטה בי בתשומת לב, מנסה לדלות מידע.
ואז נדלק בעיניה זיק קטן של הכרה.
מאוד קטן, כאילו יצא במבוכה מהפשפש הצדדי של הכרתה.
"אוי, שדות זקן", היא פלטה בלי חיוך.
39 שנים אחרי שהתראינו לאחרונה.
לאחר נשיקה אחרונה וגם דימעה, והחיוך עדיין לא עולה על שפתיה.
גם לסדקי העין הוא לא הגיע.
רק הידיעה ששדות ילד הפרחים כבר לא ילד.
גם פרחים כבר לא שזורים בשערותיו.
רק זיקנה וקמטים היא ראתה.
וטוב שכך.
כי כך הזדמנה לי הזכות לסגור עוד מעגל קטן של חיי מאז.
בלילה, בין הזיות כאבים לחלום,
הרמתי טלפון לעיריית ההיסטוריה, בבקשה שיבואו לפנות מטען חסר שימוש.
אולי יש כמה נזקקים מקומיים למבט עיניים שמביעות את כל משא העולם.
להפתעתי, בצרפת השירותים העירוניים עובדים מהר ויעיל.
הם הגיעו ופינו עוד כמה קופסאות משא רצינוּת שנותרו לי מאז.
ובתמורה אפילו העניקו לי חיוכים צרפתיים מאוד אסטתיים.
הם טובים באסטתיקה הצרפתים.
בעיקר, כאשר צריך לפנות כמה קופסאות עבר מיותרות, חסרות אסטתיקה.
מופלא המסע הזה שאני ממשיך אותו בישרא.
כמעט לכל מקום שאני מגיע, אני זוכה לביקור משק ההיסטוריה הפרטית שלי.
כמו אישור על הדרך.
כמו חיוך על מי שאני היום.
תודה לך גם, לך שהיית חברתי לפני 39 שנים.
שהופעת שוב לרגע...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
