| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
זה לא המכתב החמישי
אני מרוגש ונירעש מאוד!
קיבלתי אמש צרור דפים.
צהובים עם ריח של זמן.
לא, זהו לא המכתב החמישי.
מסתבר שאָמור שמר חלק ממכתביי.
ואיך הוא ידע?
כי הדפים האלה מוכתמים בדיו עם שרידים של אדמה.
והכתמים הבהירים אולי נוצרו מדמעות.
אני מתאר לעצמי שהוא הניח, כי בכתובים האלה יש מילים קשות מידי לשבר האדם שהייתי אז.
ולכן הוא ביקש מרוזנה להצפינם ממני, עד למועד שהיא תחליט עליו.
בעקבות אירועי הימים האחרונים יצרתי שיכבה של ריק מסביבי.
קשה היה להתקרב אלי.
סף הרגישות שלי עלה לגבהים שמכיריי היום אינם מכירים.
רוזנה שמעה והקשיבה וניגבה את דמעותיי.
והוסיפה גם דמעות משלה.
המיתר שביננו נרעד והוציא כאבים רבים.
היא הבינה שמשהו מאוד משמעותי מתחולל פנימה, באיש שנמצא לצידה.
היא לא הבינה הכל.
גם כישוריה המאוד מיוחדים לא הצליחו לחדור את מעטה הריק סביבי.
בצר לה, היא הביאה לי את צרור הניירות שאָמור מנע ממני בחוכמתו.
כנראה שהאיש הזה באמת ניחן ביכולת מיוחדה.
וביתו, בחושיה המפותחים, קלטה את הזמן הנכון להגיש לי את צרור הדפים האלה.
אלה מכתבים שלי אל מישהו.
אותו מישהו יכול להיות אני, או אישתי שהייתה, או אהובתי שהווה.
איני יודע, פשוט משום שבחרתי לכתוב אותם באנגלית והקפדתי בכתיבה שלא להסגיר את מינו של הנמען שאליו לא נשלחו המכתבים.
המכתבים האלה פותחים צוהר חדש לשנים ולימים שלפני האירוע שהסתיים במותי וממנו התעוררתי למסכת חדשה של חיי.
בשבועות הקרובים אביא קטעים נרחבים של המכתבים האלה.
כמו מגילות גנוזות, אני פותח אותם בזהירות.
אני לא מבין עדיין את כל הכתוב בהם.
אני מקווה שיהיו כאן אנשים שיעזרו לי לפענח את עצמי משכבר הימים.
הפוסט הזה, אינו פרומו, הוא בקשה לעזור למי שיכול.
תודה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
