| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
שקט מבקש שקט
השכונה שלנו היא מאוד שקטה וכפרית. היא מונחת לה בדבקות בקצה העיר, סמוך לים וכמטחווי דקות מההרים. היא דוחה כל רעש צורמני ומחבקת את מנגינת הציפורים.
בטיוליי אני מגיע לשוליה, למקומות המעשירים את קבלני העשירים החדשים. שם רועש כל הזמן. חרגולי המנופים מתחרים ביניהם בגובה. יער חרגולים רועש ורוטן. אני נזהר מלהגיע למקומות האלה בימות השבוע, כי בחסות הרוח העולה מהים ומתנגשת בזו היורדת מההרים, עפים חפצים. פעם נחתה לרגליי קסדת בנאים ופעם אחרת נפגעתי בידי מכף טייחים טועה. מאז אני מדיר את רגליי ממקומות אלה.
רק בסופי שבוע אני צועד דרך רחובות הרפאים האלה, הקורמים עור טיח ולבנים ועצמות בטון. בשבת אומנם עובדים שם, אך פחות. ובימי ראשון דממה. אף אחד לא עובד, ורק המשפחות המצפות לגמר המיוחל מסתובבות שם. מנסות לצייר את חדר השנה מול הגן הטרופי שעתיד להצל על ימי ראשון שלהם.
חודשים רבים לא שמתי לב שגם בימי ראשון אני שומע הלמות פטישים וקריאות בנאים. אך בכל היה שקט. לאחר שכבר הבחנתי בהבדל, תהיתי מה מקור הרעש. הצמדתי אוזניי לאדמה, לקירות הניבנים. כלום לא שמעתי. אך ברור היה לי כי מהיכן שהוא מגיע רחש העבודה ההולם באוזניי.
היום הלכתי לשם גם. אני אוהב לראות את החרגולים במנוחתם. לדמיין את השכונה ההולכת וניבנית מולי. והיה שקט. פעם ראשונה מזה חודשים אני לא שומע את הלמות הפטישים המוכרה והמטרידה הזו.
שקט.
כששבתי הבייתה, עדיין היה בוקר. כל בני הבית עדיין ישנו.
הכנתי לי קפה עם הצ'ורוס שנשארו מאתמול ויצאתי לפאטיו המדיף כבר ריח יסמיני קיץ.
להפתעתי, האריה הכחול היה שם, מציץ אליי מתחת לניצנית הגדולה.
שקט היום, נכון? הוא לחש לי במבטו, וטמן את ראשו שוב בין רגליו בגרגור מלא סיפוק.
נזכרתי בקטע שכתבתי פעם:
שֶׁקֶט שֶׁמַּרְגִּישׁ כְּמוֹ כַּדּוּר מִשְׂחָק.
רַעַשׁ אֶחָד מוֹסֵר, עִם חִיּוּךְ מְלַגְלֵג,
שֶׁקֶט שֶׁבִּי,
לְרַעַשׁ שֶׁבַּזִּכָּרוֹן הַמָּרִיר.
וְהוּא מַשְׁלִיכוֹ חֲזָרָה מֵעַל רָאשִׁי -
דֶּרֶךְ לִבִּי.
שֶׁקֶט מְאֹד מְטֻלְטָל.
שֶׁקֶט מְבַקֵּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט.
והנה הגיע שקט.
ואולי רק עוד מסירה במשחק.
יסמין מדגסקר
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
