| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
חלומות עלובים
יש לי חלומות עלובים. קומתי שם שחה. כזקן שפעם פגשתי בחלום אחר. בחלומות האלה קומתי מתאימה לחיים במערות נמוכות תיקרה ורבות זיזים.
לעומת זאת אני מצליח לנוע במהירות מפתיעה עד שאיני מצליח לעקוב אחריי. יש שהתנועה מדויקת כנחש ויש שהיא זורמת כפיל. כל מי שרואה אותי שם בחלום, מתייחס אליי כמי שלא נשאר להרבה זמן. בא ועושה משהו שאינו נהיר לי וממשיך שוב להיכן שבאתי או למקום אחר.
ובחלום אני תמיד פוגע גם במישהו. באישה או בילד. כולם מכירים את הרוע שבי ואף אחד לא נסוג מפניי. מקבלים את נוכחותי כמובנת מאליה.
נראה כאילו אני מנסה להתאים את הנפגשים איתי למימדי העלובים. ואני גם מצליח.
אני מתעורר מהחלום רועד ושטוף זיעה. תמיד.
זוכר את כל הפרטים של המכות. הסימנים והבכי.
הכי קשה הוא הבכי.
בלילות האחרונים הוא הופיע שוב הזקן המגובן הזה. אתמול בלילה הוא בא שוב, עם שינל הקרעים שלו ועיניו המהירות. ולהפתעתי הפעם הוא חייך. אני לא זוכר אותו אף פעם מחייך.
הפעם הייתה שם ילדה קטנה, בת חמש או שש. דקת זרועות ולבושה בסמרטוטים. משחקת בחול אפור במישחק מוזר. מכה בו בידיה החשופות, ולא מתייחסת לדם הניגר בין אצבעותיה.
האיש הזקן עף אליה מחייך. נותן לה אלה מחוספסת שתכה בחול. בצחקוק היא מתחילה להכות את האיש הזקן והוא מחייך ונמעך. מתגמד והולך, עד שהופך לבובתה.
הילדה אוספת את בובת האיש הזקן אל חיקה וניגשת למערה. זוחלת פנימה ונבלעת אל תוך הסלע הרועד לרגע.
התעוררתי רועד ודומע.
כל גופי כאב.
חלום עלוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
