| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
פוסטפאוזה
כמו הקדמה של לפני צלילה ארוכה.
אני בצומת, ללא ספק. צומת שמחייבת אותי לבחון את המשך דרכי.
ימים אלה מאופיינים במעגלים נסגרים ונפתחים כמעט בו זמנית בחיי.
בני הצעיר כאן והשיחות איתו מגרות בי עצבים חשופים שהזנחתי.
חיי עם רוזנה עומדים במבחן יומיומי כמעט, מול השורשים האחרים שבי, אשר עולים לפני השטח.
הרהורים על חזרה אפשרית לארץ עולים ביתר שאת ומסיבות שונות.
קיבלתי את המכתב החמישי של אמור. זה לא מכתב, זה ספר. 30 עמודים כתובים בלי רווחים כמעט.
ומעבר לכל, ואולי לפני כל דבר אחר, אני מוצא את עצמי חוזר לתחושות שקנו בי אחיזה בימים שלפני דומי הלב. זה לא מטריד. זה פשוט מפחיד.
אני מנסה מעט לנשום. למצוא מעט רווח ביו כל הספינות המקיפות אותי. לנסות ולראות על מה ולמה ולאיפה פניי מועדות.
בחיי הפנימיים והחיצוניים.
כאן ובישראל.
במחויבויותיי האקדמיות והכלכליות.
מחויבויותי החברתיות והרגשיות.
אך ראשית כל, מה אני עושה עם התחושות המפחידות שקונות שליטה בתוכי.
כל שאר העניינים יחכו בתורם, עד אשר אראה לאן התחושות האלה יובילו אותי.
לא, איני מבולבל, אלא המון דברים עולים וכל אחד מהם בעל חשיבות בפני עצמו.
כל אחד מהם מבקש שימת לב ופיתרון.
ופיתרון אין כרגע.
רק חשש ופחד.
ולמה אני כותב את זה כאן.
הרי התערטלתי די במקום הזה.
האם עתה הוא הזמן גם לחשוף את עצמותיי.
הסיבה שהביאה אותי לכתוב את חיי כאן, היא מערכת התגובות.
הלימוד וההשתקפות שמערכת זו מהווה עבורי.
אני אהיה כאן כל עוד המערכת הזו תהיה כאן ותעניק לי.
ועוד לפני זה, מדוע אני כותב בכלל.
אני כותב כמובן למען עצמי. אך לא פחות מכך עבור 2 ילדיי. אני רוצה שיכירו את אבא כמו שהוא לא התבטא בחיים הקודמים. כמו שהם לא מכירים אותי בחיי היומיום של היום. שיכירו את עולמי הפנימי המעורטל. חלק מהפוסטים שכתבתי נשלחו אליהם, אך לא כל המכלול. אני מנסה ליצור כאן כתובים שיגיעו אליהם כאשר אני כבר לא אהיה כאן.
החיים שאני כותב כאן נעים מהילד הנטוש לזקן האכזר, דרך האירועים שהובילו אותי לחיים כאן. גם מעט על אהבה אני כותב. אני מנסה להגיע לילד הנטוש ולהתחבר אליו ויחדיו, לצעוד אל ואת ההווה של חיי. יחדיו לפגוש יום אחד את הזקן האכזר ולהביסו. או לחילופין, לצאת מהכלא שהוא כופה עליי.
משום מה עד היום כמעט ולא כתבתי על המצעד של ההווה שלי שמושפע רבות מאשר קרה לי בימים ובשנים של לפני דומי הלב. הרי הימים ההם גרמו לי את מותי ומהם יצאתי לחיים הנוכחיים שלי.
לכן, אני מתכונן לספר בימים הבאים על החיים ההם שהיו, אך עדיין מתקיימים בי. ולעיתים מרימים ראש. בימים אלה הם שוב כאן. ואני רוצה לכתוב אותם מנקודת החיים שבה אני נמצא היום. לא סיפור כרונולוגי של אירועים. אלא סיפורי לב.
אני לא יודע אם אני אצליח, כי תמיד הכל יוצא לי בסוף קשור לאהבה שגועשת בי.
אך אני אנסה, בכדי להבין את נקודת הזמן הנוכחית ואת הקשר שלי היום למה שהיה. כך אצא נישכר לחיים שעוד נכונו לי.
כך גם אפורר את פחדיי.
מקווה שהגוף הזה יחזיק את כותבו כל עוד הוא יכול לכתוב.
לעיתים איני בטוח.
גם לכן אני כותב וכותב, כי היום הוא הזמן הנכון לחיות.
תמיד היום.
עם כל האהבה וה- care שיש בי.
אני מוכן לצלילה ארוכה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
