|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
צעיפים שִׁבְעָה צְעִיפִים נִתְּנוּ לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם הִוָּלְדוּ וּבְכָל שָׁלָב בְּחַיָּיו צָעִיף אֶחָד יָסִיר מֵעָלָיו שִׁשָּׁה צְעִיפִים יַשִּׁיל הָאָדָם בִּימֵי חֶלְדּוֹ וְאֶת הַשְּׁבִיעִי לֹא יָסִיר לְעוֹלָם וְזֶה הַצָּעִיף הַשְּׁבִיעִי הָיָה סוֹרֵק אֲרָצוֹת וְיָמִים נִתְלָה בְּעַנְפֵי הָעוֹפוֹת הַמְּבַקְּשִׁים אֶת הָעוֹנוֹת לְחִלּוּפִין
שִׁשָּׁה צְעִיפִים נָשְׁרוּ מִן הָאָדָם בַּמִּישׁוֹר בּוֹ נָדְדוּ מִשְׁאֲלוֹתָיו הַצָּעִיף הָאֶחָד בּוֹ צִוָּה לוֹ כּוֹכָבוֹ אֶת חַיָּיו וְהַשֵּׁנִי בּוֹ צִוּוּ לוֹ מוֹרָיו אֶת תִּקְווֹתָיו הַצָּעִיף הַשְּׁלִישִׁי בּוֹ רָמְזוּ לוֹ תְּשׁוּקוֹתָיו לַעֲרֹג וְהָרְבִיעִי בּוֹ פִּתּוּהוּ חֲטָאָיו לַחֲרֹג הַצָּעִיף הַחֲמִישִׁי בּוֹ בִּקְּשׁוּ בּוֹ יְלָדָיו שֹׁרָשִׁים וְהַשִּׁשִּׁי בּוֹ רָמְזוּ לוֹ חַיָּיו אֶת הַמֵּתִים
וְזֶה הַצָּעִיף הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹרֵג לְאֶחָיו הַשִּׁשָּׁה לְחַיֵּי הָאִישׁ הָהוֹלֵךְ עֵירֹם וּצְעִיפָיו אֲשֶׁר הָפְכוּ רִמָּה שִׁבְעָה צְעִיפִים נִתְּנוּ לוֹ לָאָדָם וְאֶת הַשְּׁבִיעִי לֹא הֵסִיר לָעוֹלָם
שיר שמחברו אישה שפעם היכרתיה. כאשר ניקדתי, דגדג לי לשנות פה ושם. לומר את שלי כאן. אך איני יודע היכן המשוררת היום. ללא רשותה, לא אהין כך לעשות. ועדיין אני מתחבר לאחר שנים למילים האלה. גם הלילה.
טוב, לאחר יותר משלושה ימים הגיע הזמן להתחזק מעט ולבשר כי הפסקתי לעשן. דווקא בתקופה לא קלה, אך מתי בדיוק פגשתי תקופה לא קלה בשנים האחרונות. ולא, תקופה לא קלה, לא אומר תקופה לא טובה. (ספרתי כאן ארבע פעמים לא, במשפט בן תשע מילים...) בפשטות, התקופה טובה.
בערב ירדתי לים, כמו כל יום כמעט. ישבתי, שולח מחשבות וחיבוקים לאישה יקרה שתמצא את דרכה. לי, שאתמיד בנשימות חסרות עשן. בא כלב עצוב עיניים, ספק גור, וחטף לי את ה- tapa, מידיי החותרות חלומות בקצרה.
בפעם הבאה אנסה לחתור חלומותיי בתנועות ידיים ארוכות.
| |
|