| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
דמי התמשׂכרות
אני דורש הסברים מעצמי.
הרי אני מעשן יותר מארבעים שנה.
אומנם הפסקתי בשירות הצבאי בכדי לזכות באוויר, ואחרי זה הפסקתי שוב פעם אחת.
עוד פסק העשן מריאותיי בחודש האשפוז לאחר דומי הלב.
ואני בטפשותי חזרתי לעשן.
הפעם האחרונה שהפסקתי, היה שוב באשפוז בבית חולים, לפני שנתיים, ושוב הכסילות חגגה והעלתה בעשן את שפיותי.
אז מה קרה עתה?
התעוררתי בשבוע שעבר בהתקפת שיעול קשה. חשבתי שריאותיי נשפכות על השולחן.
באותו היום ראיתי סרטון פרסומת, בו אדם מתיישב במסעדה, מתחיל להשתעל והריאות שלו קופצות החוצה ובורחות לו לרחוב.
זהו, עד כאן! כך נבחתי לעצמי פנימה.
אך איך עושים את זה? אני נוטה למשימות עם אהבה, לא רוצה להיענש משום שהייתי טיפש כלכך הרבה שנים. (אם אפשר...)
ואז עלתה בי מילה (שמוזכרת לאחרונה רבות במחוזותינו): התמכרות.
אם אני מכור, הרי מכרתי את עצמי לעבודת העשן הזו.
לעסקים המשונים האלה שנשרפים אל תוך ריאותיי.
נזכרתי בספר המופלא, מות הברבור של אלדוס האקסלי (After many a summer dies the swan). שבו הוא מתאר (בין השאר) בגיחוך את קטיף עלי הטבק, ייבושם, קציצתם, גלגולם בתוך נייר ושריפתם תמורת תשלום הגון.
טוב טוב, איך נפטרים מהגיחוך עם חיוך וללא עצבים ומריטת שיערות? קודם כל החלפתי את חוזה המכירה בחוזה שכירות לשימחה.
החלפתי התמכרות בהתמשׂכרות.
נישמע מצוץ מהאצבע, אך כתבתי חוזה ובו אני מתחייב לעצמי ועם עצמי לשמוח עבור כל פעם שאני לא אשרוף סיגריה.
גם הצטיידתי במטען גדול של מוסיקה מרגשת, לא שקטה מידי.
ערמתי לצידי תרגילי ביופידבק נשימתיים שנאגרו במגירה ישנה.
ועל השולחן הכנתי קערת תקווה, הרבה תקווה שטופה ומבריקה ומעוררת תיאבון.
הפסקתי לשרוף והתחלתי לשמוח.
אני שמח מאוד.
אולי אפילו במידה מיותרת.
כנראה לקיתי באיזו רעלת של שטויות.
אני מדבר שטויות.
אני נשמע לא אמין לאוזניי.
אנשים סביבי מביטים בי מוזרות, כשאני הולך ושר לעצמי ארְיות.
רוזן תפס ממני מרחק בטוח ואריה משפיל מבטו ממני.
טוב, הוכיתי בשימחה יתירה.
אני מחכה לראות מה יקרה כאשר כוחות העצב ייאזנו את השימחה שבי.
אני מתעד מידי כמה שעות את מה שמתחולל פנימה.
קרב שין בעין. שימחה בעצב.
אני מקווה שהשימחה תיגבר.
אני גם לא הוגן, מסייע לה ומזנב בעצב מהאגפים.
כיף להפסיק לעשן ואני לא ידעתי זאת.
אל תיקחו אותי ברצינות, אני מותקף שימחה...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
