| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
פלמנקו
שלשום הלכתי למופע פלמנקו במוזיאון שמן הזית. מקום טחוב עם ריחות מזְמנים אחרים. ריצפת חול שסופגת את הריחות, שיכבה אחר שיכבה. כדי שלא ישטפו את נוכחות הריגושים והחשמל שזורם שם.
טומטיטו היה שם וגם אל ניניו, שהם נסיכים ידועים מאוד בממלכת הפלמנקו המקומית והלאומית. נפלתי טוב, חשבתי לי. כי אם טומטיטו שם יהיה פלמנקו במיטבו. זה לא יהיה מופע פלסטיק לתיירים המשחרים לפיתחן של רקדניות.
גם יושבים שם לשולחן, זה לא אולם עם שורות כיסאות. לפני המופע מגיע מזון משובח עם יין אדום שבשום מקום אחר אני לא מצליח למצוא.
עד למופע, טומטיטו שולף גיטרה ומחשמל את מי שהיה חכם לבוא מוקדם. יש בו משהו באיש הזה שמעלה מהאוב נוכחויות שלא מהעולם הזה. אולי הן היו פעם. אולי הן חיות רק בגיטרה שלו. אני באמת לא יודע, רק הוא ופָּאקו דה לוּסִיה יודעים לעשות את הקסם הזה עבורי.
אני לא יודע מתי היא עלתה לבמת העץ (חלק הריצפה היחידי שאינו חולי). אני מתאר לעצמי כאשר החשמל התעמעמם דקות קודם לכן, משום נוכחותה של רוזלינה. והיא מתחילה לרקוד בליווי שירתו של פראנקו. אני תופס כמה מילים ומבין שהערב רוקדים ושרים את לורקה. אני ניפעם מאוד. כי לורקה הוא שירת העצמות. והשיר הזה, כתבתי אותו באותו היום באחת התגובות.
כך כתב לורקה (ואני תרגמתי פעם):
יֵשׁ הָרִים
הָרוֹצִים לִהְיוֹת
מַיִם,
וּבוֹרְאִים כּוֹכָבִים
עַל גַּבָּם
וְיֵשׁ הָרִים
הַמִּתְאַוִּים
לִכְנָפַיִם,
וּבוֹרְאִים אֶת הָעֲנָנִים
הַלְּבָנִים.
רוזלינה צעירה, אולי בת 25. כשהיא רוקדת ומרעימה את קירות הסלע, היא מעירה עץ שלם של פירות פלמנקו עתיקים ומתוקים. פניה משתנות, מבגירות מאוד. זו רוזלינה אחרת. לחישה עוברת בקהל: La madre (האמא). אמה של רוזלינה הייתה רקדנית פלמנקו גמכן. רוחה מפעמת ברוזלינה בעת הריקוד, האם מתגלה בגופה של הבת. הקהל נמרח בשולחנות.
גם אני נמרח. תמיד עצמותיי מתחמאות בריקוד פלמנקו. שט אל תוך גופה של הרוקדת. שוכח את רצון קיומי הרגיל. אם יום אחד אהיה יחידי מול רקדנית פלמנקו, כנראה שאצא מדעתי עם אפשרויות מעטות לחזרה.
היא, רוזלינה עם אימה עשו אותי עוד מעט שלשום בלילה.
שעות של כמה טוב שיש בי צלילים שכאלה.
כשהמופע נגמר, ראיתי דמעות שניקוו בזויות של הנשים שהיו סביבי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
