| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
חיבוק של דוב
(מעט הבלחות מהימים שעברו)
עמדנו שם מביטים על העמק שלמטה.
המראה היה אפוקליפטי אם ראיתי פעם משהו אפוקליפטי.
אלפי מכונות פלדה עשנות.
מעלות את צרחותיהן לשמים.
נוגסות את האוויר בריחות מלחמה שורפות.
אך אנו לא שמענו כלום, גם לא הרחנו.
זכוכית סמוייה עטפה את הכל.
לראות ולא לשמוע את הזוועה שלמרגלותינו.
היה שקט של סוף.
שקט של אין כוח לקולות לעלות השמיימה.
והן מכים את השרידים המעושנים שבעמק.
ובאחת הכל נבקע.
הצרחות היכו את עצמותינו.
הריחות חרכו את ריאותינו.
התיישבנו המומים.
אף אחד לא השמיע קול.
כי מי יכול כנגד המראות והקולות שחדרו כל נקבוב בגופינו.
דקות ארוכות שבהן ספגנו הכל.
זו אולי החוויה הקשה ביותר שחוויתי בימי חיי.
המראה הזה על סירחונו וצווחותיו חוזר אליי כל כמה שנים.
אני לא שולט בהזדחלותו מתוך עצמותיי.
התרכיז הזה של צווחות ועשן שוכן בעצמותיי לנצח חיי.
ומדי פעם משתחרר לו פרץ עשן עתיק כזיכרון שורף.
כאזהרה חיה של עמק הבכא שבי.
כך היה גם לפני ימים.
ההתמוטטות המערכתית הגורפת שחוויתי, שיחררה פרץ מאותו עמק הבכא שספגתי לפני 32 שנה.
האזנתי לכל הצרחות שבי מפתות אותי לקפוץ אל חיבוקן.
הרחתי את המשרפות שמצפות לי אם רק אתן מקום לייאוש לתפוס מקום בעצמותיי.
וכן, שמעתי והרחתי.
לא יודע כמה קרוב הייתי לשם.
כי במקומות האלה אין סרגלי זמן שאני מכיר.
אך אני יודע ששמעתי והרחתי אותם ממרחק שאיפשר לי עוד רגע לפני שנבלעתי בהם.
והרגע הקטן הזה שהוענק לי הספיק לדוב ענק לחצוץ ביני ולעמק הבכא.
דוב ענק ושעיר ומאיים, שאי אפשר להתעלם מנוכחותו.
רק עיניו היו אחרות.
רכות ועמוקות ומהן בקע כל הרוך שבעולם.
מהן ניבטו כל המראות המצפים לי עדיין.
אם רק אשכיל להתמקד ולהיבלע אל תוך חיבוק הדוב.
הוא היה כה גדול הדוב.
הוא ספג את כל המראות שבעמק.
שום קול לא הגיע אליי.
גם הריחות ניבלעו בו.
ורק המבט שלו העניק לי מכל הטוב שיש.
מהתקווה.
ואני נכנעתי אל תוך חיבוק עיניו.
אל המראות שהאירו את חיי של פעם.
שהעניקו לי את התקווה שיש בהווה.
לא ידעתי שדוב כזה קיים באיש שכמוני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
