| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
להיות ילד
אני יכול לשים את אצבעי על גורם אחד שמאפשר לי להמשיך גם בשעות הכי קשות של חיי. אותו משהו ניסתר שמקים אותי כל פעם מחדש בתקווה ובאופטימיות. המשהו הניסתר שמחדש בי את האהבה וה- care, שוב ושוב.
הרי זה הילד שבי.
אותו יסוד בי שאיני יודע לזהות את מקום מגוריו ואיני יודע מתי הוא יציץ שוב. נסתרים לי שבילי דרכיו ואיני יודע את מסילותיו. אך ממקום אחד אני יודע לשוחח איתו כל אימת שארצה. מהעיניים.
כל בוקר כאשר אני קם, הוא לוחש לי בוקר טוב מעיניים מחייכות. בחיוך שלא השתנה כל חיי. רק המסגרת השתנתה. העפעפיים שנהיו מעט שקועות. הגבות שמסתירות מעט. הילד הזה שבי מסתכל בי במבטו הצחקני והמחייך כבר שנים הרבה. צובע את מבטי בגוון ירוק אפרפר לכל אשר אביט.
בימים אלה כשאחותי הבכירה כאן איתי להתחבק ולהתעטף, גילינו שנינו שוב את הדבר שתמיד תמיד ייחד אותנו במשפחתנו. שנינו יודעים את מבט הילד שבנו. שנינו מתירים לילדים שבנו לשחק האחד עם השני.
זה נראה מוזר מעט לאשר יביט מהצד. איש בן 57 עם אישה הנושקת לשנתה השבעים מצחקים כילדים קטנים. משעשעים ומשתעשעים אחד עם השני כזאטוטים. ומאושרים עד אין קץ בימים האלה שהוענקו להם.
ביחד אנחנו כמו שלא היינו כבר למעלה משלושים שנה. מגלים אחד את השני ומסירים את שכבות הניכור שהיו בינינו שנים כה רבות. ומתחת עולים גוונים שמחים של ילדים מאושרים ומבוגרים שמחים.
מתנה גדולה היא מעניקה לי בימים אלה.
זכות גדולה לשלב שוב את חיינו ולהתחבר למקומות הישנים והטובים שידענו בצעירותנו.
לא חשבתי שאזכה לזה שוב בימי חיי.
ואני זוכה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
