| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
בארץ השלטים
ימים רבים אני כבר רוכב במרחבים הסגורים של מעיי.
מנסה לגרד את שאריות הכאב, בכדי לראות את יופי השנים שנשארו בי.
לנכש את העשבים המסתירים את הפרחים היפים שמנסים להגיע לאור.
כלכך הייתי עסוק, שעצמתי את עיניי מהדרך.
אך סוסי הטוב עצר לפתע את דהרתו הכפויה.
מוזר, כי הוא לא יעשה כך, אלא אם כן צפויה לי סכנה קיומית.
הזדקפתי על האוכף ונוכחתי לדעת שהגענו למקום בו אני תמיד מתבלבל.
בארץ השלטים היינו.
ומה הפלא שסוסי עצר.
הוא לא ידע לאן לפנות.
לכיוון האהבה שהווה.
לכיוון הכאב שלא פג.
אולי לנהר הפחדים.
או שמא אל מחוזות הבגידה והעלבון.
האדמה כבר הריחה מטל הלילה.
האוויר היה שקט.
כבר שכחתי מדוע החלטתי לשוב לכאן.
ירדתי מהאוכף ושוטטתי חסר מנוחה.
כמו כל הלילה שהתרגש וסער בדרך לכאן.
השקט היה ממני ולא ידעתי למה.
איפושהו בדרך.
באחד העיקולים האחרונים פרחה לה הידיעה.
רק המילים האחרונות שלך הדהדו בי.
חיפשתי את החגיגה ולא ראיתי.
אך מצאתי רק תחושות שנתקעו בבשרי ואני לא ידעתי למה.
התקרבתי מידי לגדר אחד השלטים וראיתי מילים מוכרות.
מילים שלי תלויות משוליו.
מתייבשות כקוצים של שלהי הקיץ.
מוזר, כי אני הרי זכרתי את המילים נוטפות מליבי.
לחות מדמעות.
והנה הן כאן מיובשות, כל חיוניות חייהן נילקחה.
מנוכסות לארץ הזו.
היו אלה מילים שנאמרו רק ללב אחד.
ומה הן עושות כאן בארץ השלטים.
האם כל אשר אי פעם אומר יגיע אל הארץ הזו.
ייהפך גם הוא לשלט עבור עוברי אורח מחפשים.
טוב, אלה מחשבות שלא מביאות מנוחה ללב עייף כשלי.
אני חושב שאשים פעמיי לחגיגות הקיץ.
שם אפגוש מראות אחרים.
אני יודע.
רק נשאר לי לדעת היכן מתרחשות החגיגות האלה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
