| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
שורשים בשמים
עוד מילים רבות שלא נאמרו.
לא אמרתי.
לא אומר.
עלו כאן מילים שלא את כולן בחרתי לומר.
כי כאן כתבתי ממקום אחר.
מקום שמקדש מסע אחר.
אולי יש בו קדושה.
אולי הוא מנסה להנציח מגע אחר.
מגע שהתקיימותו היא סוד החיים.
המקום הזה, בו כאב נגלה ומתרפא.
בו מסוגלות נשמות להיות עטופות בנפשותיהן.
ללא מורא.
ללא חשש מרחרוחים ונשימות זרות.
מקום שלא מתקיים בשום צורה ואופן אחרים.
המקום שיונק מהשורשים העתיקים ביותר שאדם מסוגל לחוש.
זה לא המקום של רחרוחים כאלה או אחרים.
זה המקום של מגע המקיים את השורש.
המחייה את צהוב העלים.
המביא ניצנים גם בשריגי גפנים עתיקות.
מהמקום הזה אני נע.
אל המקום הזה אני הולך.
יש שיאמרו וגם אמרו, אתה כעץ ללא שורש.
ואני רוצה לומר את מילותיו של דן פגיס:
עֵץ לְלֹא שֹׁרֶשׁ, אַתָּה הָרוֹקֵד
עִם שִׁלְדֵי הֶעָלִים, וְזוּג אִישׁוֹנֶיךָ נוֹתָר
בּוֹדֵד וְצָהֹב כִּפְרִי, אֶשְׁתָּקַד,
פָּקוּעַ בְּטֶרֶם מָטָר,
אֶת דַּל זְרוֹעוֹתֶיךָ הוֹשֵט, לְהַכּוֹת
שָׁרָשִׁים בָּשָּׁמַיִם. בְּרוּחַ טְרוּפָה
עוֹפוֹתֶיךָ חוֹלְפִים לְהָקוֹת- לְהָקוֹת.
אַל תְּהַסֵּס: יְחִידִי תִּרְדֶּה בַּסּוּפָה.
לא, איני הולך מישרא.
רק מסיים את כתיבתי בנושא עור הלב.
אהבה ו- care,
הם עדיין מאירים לי מתוך מעיי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
