| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
פריחה
כמו שני מתגוששים בזירה חדשה. בוחנים זה את כוחו של זה.
מנסים לבצע את כל התרגילים שאותם למדנו ושיננו ימים ארוכים.
כך בני הצעיר ואני, בחיינו המתחדשים יחד.
ומנגד נמצאת רוזנה שההתגוששות הזו זרה לה.
היא יודעת פשוט לחבק ולעטוף ולהושיט יד כשצריך.
מפתיע.
היא לא קראה מהספרים המספרים לנו איך וכיצד להתנהל בחיים.
היא גם לא הייתה חברה בשום קבוצה מרפאת נפש או גוף.
אך היא יודעת את הצעדים הנכונים לחולל בחיים.
אנו רוקדים בזירה אחד סביב השני והיא פשוט מוציאה מאיתנו את האהבה.
שלושה שבועות הוא כאן בני ושלב ההתגוששות הסתיים.
כך זה נראה לפחות.
כך זה מרגיש גם.
אתמול רוזנה הייתה כל היום עם אחת מאחיותיה.
ואני הייתי נטו עם בני.
יצאנו בצהרים לשוטט בעיר הסמוכה.
להמשיך ולצייד את חדרו.
אני לומד על מערכות קול מקצועיות.
הוא לומד ממני על מערכות השקיה ביתיות.
הוא מלמדני על אהבתו לרהיטי קש.
ואני מרצה על האיכויות הנסתרות של וילונות מסורתיים.
רוב הזמן אנו הולכים חבוקים.
לעיתים הוא מלטף לי את הזרוע.
אני קשוב.
הוא גם.
אני מגניב נשיקה לצווארו.
הוא מקבל.
טוב.
פשוט טוב להיות כך ביחד.
להעביר את השעות של ביחד פנימה.
שבנו הביתה והחלפנו אביזרי השקיה בפטיו.
האוויר הטוב שהבאנו מבחוץ, חייך את הצמחים.
בלילה ראיתי שהניצנית הקטנה פרחה שוב.
היא לא פורחת בסתיו.
היא אמונה על פרחיה רק באביב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
