| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
השנה טובה
אני נוסע בכביש בחשש שאולי שוב אגיע למבוי סתום. כך קורה לי לא אחת בסיומה של שנה. איכשהו תמיד ניפתח לי פתח, עונה לפתח שנפתח בי. הנה מגיעה עוד פנייה צפונה, לעוד עיקול דרך הררי. שם אני רואה דרך חדשה מבהיקה. בתולה לחלוטין. עדיין לא חנכו את הכביש. אני עוצר ופוסע לעבר המחסום הסימלי שהותירו הפועלים ביום שישי על הכביש. מזיז אותו בכדי מעבר המכונית. אני חוזר למכונית ונכנס ברכיבה איטית. האספלט החדש לוחש בחיכוך בתולי.
אין הלו ואין מה נשמע. כאילו אנו מכירים משכבר הימים. המכונית נענית בעוצמה. אני חש בטוח. אין מה למהר. אין מה לדבר. הנוף מהזוית הזו חדש לי. כמו לבש מלבושי חג רק לכבודי. עיני התכלת המבצבצות מבעד לפסגות המיוערות מפתות להמשיך. מחבקות אותי מכל עבר. מבטיחות אהבה. גם השמש מלכסנת את זרועותיה, מתאימה את חיבוקה למימדים של השנים שחלפו בי. צובעת את חמוקי הנוף בצבעים המפתים של כתום ואדום עם לבן חיוור ומזמין.
אני עוצר מול קרחת יער. יש לי חולשה למחשופים. אני נשכב על מרבד המחטים המרשרשות מילים ללא פירושים. עוצם עיניים ונותן לשלווה הבתולית הזו לבצוע בי פלחים של עונג. להמיס את הקליפה הקשה של השנה האחרונה. להוציא את הנוזלים שהתאספו בי והחלו להעלות עובש. מפנה מקום בערוגתי לפרחים חדשים.
זיכרונות השנה הנגמרת באות להשתרע לצידי. צובעות את שטיח המחטים בצבעים כתומים של סתיו. בהיר משתלב בתוך כהה, מייצר חיוכים בתוך הדמעות. והטיפות מלטפות ורוצות שלא אוותר עליהן. הרי ממני באו, וכבר אני עומד לנטוש אותן. כמו מילים של אדמה הן באות מכל עבר מטפסות על האיש שבי. מציירות הבטחות שהכל כבר בסדר. שלא לי לבטוח בחדשה. הרי היא החדשה לא יודעת את הליטוף אותי במקומות הרכים.
הן לא ממתינות לתשובה, הן פותחות במתקפת אהבה, שולחות אלי תמונות של קשיות בתוך רכות. שולחות את השנה החדשה להצטנע בפינה. יש לה עוד יומיים, למה היא ממהרת כבר להיכנס, ומתייפה כבר עתה? אך היא בשלה, כבר שולחת את תמונות פיתוייה אל ליבי. חושפת מעט את לובן ירכיה. משרבבת לשון מפתה בין שפתיה האדומות.
הכל כבה.
מראות השנה שחלפה. פיתויי השנה החדשה.
עֵץ וַאֲנִי מְחֻבָּקִים בְּחָזְקָה.
הָעֵץ שָּׁר לִי.
אֲנִי בּוֹכֶה דִּמְעוֹתַי לְאַדְמָתוֹ.
דְּמָעוֹת שִׁמְּחָה.
בְּכִי אַהֲבָה.
הָאֲדָמָה גּוֹמַעַת
אֶת הַדְּמָעוֹת הַבּוֹרְקוֹת.
פְּרַחִים עוֹלִים
מְרִיחִים כְּבָרֵאשִׁית.
אוֹחֵז הָעֵץ אוֹתִי בְּחֵיקוֹ.
שׁוֹתֶה דִּמְעוֹתַי.
זוֹרֵעַ אֶת עָלֵי אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי.
נִשְׁמוֹתֵינוּ אֲרוּגוֹת.
זוֹ בַּזּוֹ.
עוֹלָם שָׁר.
אַהֲבָה לִי.
אַהֲבָה לְעַצְמוֹ.
הַבְטָחָה.
שֶׁל חָדָשׁ.
אני מבטיח להיכנס אלייך שנה חדשה. הנה אני כבר מרפרף מול שפתייך. בודק את רכותך מול קשיותי. האם תתגעגעי למגעי? האם אתענג בעינוגייך? אני שומע את עצמי רועד מול רחמך, שנה חדשה. המיית הרוח שלך נשמעת מוכרה וכה זרה לי. אני רוצה כלכך לצאת כבר ולהיות שלוח שלך.
גלי רעדה חולפים בי מחברים דעת ללב, שולחים התכווצויות בלתי רצוניות אל תוך עצמי.
אני מוכן ורך אלייך שנה.
מצאתי מסדרון אלייך.
עם צעד נוסף.
של מתיקות הפרחים.
של עוד חלום לחלום אותו.
של עוד הֲכָלָה.
של שירה להוויה.
את כל אלה ועוד, אני מאחל לכם חברי היקרים.
מברככם לשנה חדשה.
שנה טובה
 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
