| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
סליחה ומחילה
אני מבקש סליחה כדי שיימחל לי.
כך אותי לימדו משחר הילדות.
נניח שכך הוא.
היום איני יודע.
הגבול הדק שבשימוש הולך לי לעיתים לאיבוד.
וממי לימדוני לבקש סליחה.
מהמקום.
מכל מי שביודעין או שלא פגעתי בו.
ולמחול לכל מי שפגע בי.
ובתמורה,
אכתב בספר החיים.
אקבל עוד שנה של אור בתמורה.
וכבר למדתי,
לבקש סליחה ללא תמורה.
למחול גם.
ומחילה אשר שכחתי ללמוד.
למחול כנגד כבודי שלי.
לסלוח לי, על מעשיי השגויים שבדרך.
ויום אחד אני מתעורר ורואה הרים ותילים של מעשים.
לא פתורים ומאיימים.
דמויות מוזנחות וכואבות.
ומסע שלם אל תוכֵי ארץ התילים והלועות הזו מתחיל.
לפרק מוקשים שבדרך.
להכשיר קרקע.
בכדי לפנות מקום.
לאפשר ולהמשיך בדרך.
ומחילה שנייה שנעלמה היא זו של מדינה.
מדינה ששלחה את בניה למלחמה.
וסיפרה להם כי תמה המלחמה.
ושמא היא לא תמה.
אז טוב, אמרו לי שאני צריך לסלוח למדינה.
למחול לניכור ולציניות שלה.
ניסיתי, בחיי שניסיתי ולא צלח לי.
כי היא התעקשה שאני אמשיך לשלם משכנתא על בית שכבר לא היה ברשותי.
על ערבות גורפת שנחתמה ביני לבינה ביום לידה.
והיכן כאן הפתח לסליחה ומחילה?
בי.
רק בי.
כי בי כוחו של היחיד.
שם אלוהים שוכן.
שם הזרעים.
התקוות.
מַשְׁכַּנְתָּא
גּוּף וּנְשָׁמָה
לִי נָתַתָּ
עַד
אַר. פִּי. גִ'י
אוֹתִי קָרַע
וּבָאת יִשְׂרָאֵלָה
וְהֶעֱנַקְתְּ
לִי
גַּם מַשְׁכַּנְתָּא
לִפְדוֹת אֶת עַצְמִי
לִמַּדְתְּ אוֹתִי
בְּתַשְׁלוּם
חָדְשִׁי לִטַּפְתַּנִי
קֶרֶן וְרִבִּית
חִשַּׁבְתִּי
לִי
רְסִיסֵי חַיַי
פָּדִיתִי
תּוֹדָה
יִשְׂרָאֵלָה
מוֹדֶה
אֲנִי
כְּבָר פֹּה
בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
