|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
בור מים יש על החוף מקום חבוי עם שלט אזהרה גדול. המקום מוגבה מעט ומי שטורח לחצות את גל האבנים ואת גדר התיל הפרוצה, מגיע למה שנראה כמו בור מים ישן. אולי באר מים. זה משונה, כי הבור הזה נמצא כמה עשרות מטרים מקו החוף. קשה להאמין שהיו שם מים מתוקים בקירבה כלכך גדולה לקו החוף. תמיד אני תמה כשאני יושב שם חבוי. כבתוך בועה של זמן אחר של מישהו אחר.
ישבתי שם בוהה אל קו האופק. למעבורת שמגיעה ממרוקו. משליך אבנים אל תוך הבור. מנותק. מרגיש שלא מרגיש את האוויר שחוצה את קיומי. לפתע יכולתי לשמוע איך אבן אחת פוגעת במים. מעלה תמונה נשכחת. שבתי למציאות והשלכתי עוד ועוד אבנים לבור וכלום. המים עלו מזיכרוני. שבתי למצב הבוהה שמקודם ושוב פעם אבן פוגעת במים. שוב עולה תמונה. הפעם נתתי לה להציף את זכרוני.
ארבעה צעירים תמימים יצאנו לדרך. ובדרך היה בור מים נטוש עם שלדי כבשים סביבו. היה כבר קריר. הלילה כיסה את הכל. שקט של הכי לבד שיכול להיות. ארבעה צעירים מעבר לקווי המלחמה. מנותקים מהעמק שהשארנו מאחור. קשובים בכל תא מגופינו לאשר טומן הלילה הקם עלינו. רק כוכבים מעטים בלילה מעונן. אפילה. אבן שניתזה מאחת הרגליים גילתה לנו את בור המים. התמזל לנו.
לאחר יום וחצי בדרך חזרה הגענו שוב לאותו מקום. לאותו בור מים. רק שניים שבנו. נושאים בצעדים כושלים ונגררים עוד שניים שהיו. שם ראינו את המראות. לא היו אלה כבשים. שם שכחנו לזכור.
זה כל מה שנשאר בזיכרון. ארבעה סביב בור בלילה חשוך. שניים ועוד שניים שכבר לא חיים, שוב סביב אותו הבור. ובין הזמנים כלום. חושך שחור. מה היה שם, כנראה כבר לא אדע שוב. גם ש' לא יודע. כנראה ששם פגשנו משהו. מין דבר שכזה שלא יכול לנו לזכור אותו.
מאז, קול אבן מוטלת לבור מעלה תמונת ארבעה סביב בור מים. היום אני כבר יכול לספר את זה. ולהמשיך ולהטיל עוד ועוד אבנים. התמונה הזו כבר לא מאיימת להטביע אותי.
זו גם סליחה מ-ג' ו-י' שלא שבו ואיני יודע למה. האבנים שהטלתי היום לבור על החוף, גם הם אבני סליחה.
| |
|