| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
אחרי הסערה
ביד רועדת כתבתי כאן בימים האחרונים.
לא ידעתי מה תלד הכתיבה ולאיפה יישאו אותי המילים.
כי הרי לבד אני כאן.
אין לי כאן את חבריי שהיו איתי.
אין כאן שיח לוחמים של אז.
אין כאן עניין.
רק אתם כאן.
קוראים ומקשיבים ומגיבים.
ביד רועדת קיבלתי את מילותיכם.
המנחמות והתומכות.
בפה מחייך אני אומר עתה תודה.
הרגליים עדיין רועדות מעוד שבוע של כפרה וזיכרון.
אני לא נכנס עדיין הביתה ברגל בוטחת.
אני שונה ממה שהייתי לפני שבוע.
הכלבים מרחרחים להכיר אותי שוב.
רוזנה מנשקת יותר כמנסה לקבלני שוב.
בני הוא הסלע היציב שתמיד יודע את אומנות הקבלה.
ברגל רועדת אני מסתובב בין החדרים.
הפינות נראות לי זרות מעט.
צריך ללמוד ולהכירן שוב מהמקום האחר שאני נמצא בו עתה.
הרבה אני משוטט מחוץ לבית.
שעות ארוכות אני מביט לכוכבים המאירים נקודות סמויות בפטיו ובי.
מתאים לי חג סוכות.
בסוכות שבעה ימים אשב עד שאלמד שוב את הבית.
עד שהבית יכיר בי שוב.
בפטיו אני יושב כתחליף הסוכה שלא אבנה.
הסוכה החדשה שמסוככת עליי עתה, כמו בכל שנה.
בעוד שלושה ימים יהיה הירח במילואו.
ירח ראשון של אחרי.
אחד מארבעת הירחים הגדולים של השנה.
והוא יאיר שוב את בטני מתוכה.
ואני אתחבר אליו גם הפעם ללא חשש וללא מורא.
עם לב רועד.
זמנים של שימחה באים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
