| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
סוכת גפנים
הירח האדום נחבא אתמול מאחרי חשרת עננים כבדה. אולי בטיפות הגשם שירדו נחבא מעט מאורו. הן הרי רקדו על חלוני באופן אחר. כמו מילים מטופפות על הזגוגית מהרים רחוקים.
בישראל הירח הופיע במלוא הדרו. מי שזכה לראות את זריחתו ראה אותו כתמתם לפחות. מהגליל הגיע דיווח על אודם יפה. אך כאן הסתפקתי בטיפות הגשם המאירות את חלוני ובזיכרונות. ובשאלות סוכתיות.
סוכה ציווה עלינו להקים בכדי שנזכור את הדרך. דרך לא קלה שמצרפת ומטהרת ומתיכה את קיומנו לידי שלמות אחת. גם כדי שלא נתייהר מידי ונדע, ולו אחת לשנה, כמה ארעיים אנו כאן. בחיינו ובביתנו. רגע אחד אנו שאננים נחים על זר הצלחותינו שעמלנו עליו שנים רבות, ובמשנהו גל אבנים שנותר מבית ומשפחה.
יש לנו בפטיו סוכת גפנים. מקום טבעי לסוכה. אך אני אפילו איני מכנה אותה סוכה, אלא פאראל, שהיא המילה הספרדית להדליית גפנים גבוהה. דווקא הגפן העתיקה מתרבות שניתקתי ממנה, מסמלת ומדגישה לי את ארעיותי כאן. את הניתוק מישראל.
אני כאן יושב בארץ זרה לי. שורשיי נעוצים בישראל. מתאמץ יומיום מול השפה העברית. מחפש את העלים שמתעופפים על פני האינטרנט. כדי ליצור יתדות ממרכיבים מוכרים של פעם. לחיים כאן. בכדי לייצב את הסוכה הארעית שבניתי כאן. ברור לי כי כאן אלה חיי הזמניים. כל שאעשה כדי ליפות את סוכתי, לחזקה ולהעשירה. עדיין היא רק סוכה. חסרת יסודות של משפחה ותרבות ואור ההרים וחום המדבר.
בחג הזה אני נזכר בכך גם אם לא ארצה.
חיי כאן מתנהלים כבסוכה.
בינתיים הסוכה מחזיקה מעמד.
הבוקר הגשם ממשיך.
הרוח נרגעה.
חג שמח ומאיר מסוכת האהבה שבליבי 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
