| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
מעדן שוקולד
לפני כשש שנים הגעתי לבריסל, לכינוס מדעי.
כיאות למדען שנהיה עשיר לרגע על חשבון מעבידו, השתכנתי בהילטון המפואר שבמרכז העיר.
בריסל הייתה אפרורית תחת מעטה שמיכת הסתיו שלה. כשאני חושב על זה, כמעט בכל הפעמים שהייתי שם היא תחת שמיכה כזו או אחרת.
שני מאכלים שבו את ליבי במלון הזה, צדפות ברוטב מנטה ומעדן שוקולד שנימוח בפה. כדרכי, התחלתי לברר איך וכיצד יצר השף את חגיגת הטעמים הזו שרקדה בפי יום אחרי יום. כן, כשאני אוהב משהו, אני מנסה את כל גוניו ופינותיו עד שאני מגיע לליבו. כל יום חציתי מחסום אחר. מהמלצרית למנהל המשמרת, למנהל המסעדה, לשף ולשף הקינוחים. לקח לי 3 ימים והגעתי למחוז חפצי. הסתבר שממליך הקינוחים הוא מרוקאי למהדרין, שהושאל לתקופה מאחד ההילטונים במרוקו להילטון בריסל. הוא כמובן הוחמא מאוד מעקשנותי ומחמאותיי, אך סירב לספר לי איך ולמה הגיע מעדן השוקולד הזה לעולם. בלילה האחרון לשהותי במלון, פגשתי אותו בלובי על מדים אזרחיים והזמנתי אותו למשקה בבר. לאחר כמה משקאות ועוד מיני לחישות והתחננויות הוא נתן לי את המתכון.
כמה מילים של לפני. מאז שהתחלתי לבשל אני לא רושם מתכונים. מתכון אהוב עלי ניצרב ברקמות, כמו חברים ואהבות. יש לזה סיבות ברורות ולא כאן המקום לפרטם. מכאן, שכל פעם שאני מרכיב מאכל הוא יוצא מעט אחרת, כי אני זוכר צד אחר שלו. מנסה עוד גוון באופיו. לעיתים, אני חוצה את גבול המתכון, והנה נולד מתכון חדש. אז נראה מה ייצא לנו כאן היום.
מספיק ברברתי.
הנה המתכון לפניכם.
משתתפים בחגיגה:
- 300 ג' שוקולד מריר משובח.
- 100 ג' שוקולד חלב
- 400 ג' חמאה (זה ממש מפחיד, אני יודע!) לא ניסיתי אף פעם עם מרגרינה.
- 5 ביצים
- 30 ג' סוכר
- 50 ג' אגוזים שבורים
- 50 מ"ל שמנת מתוקה
- 50 מ"ל ויסקי משובח או ליקר תפוזים למי שמחפש את גוון התפוז
רשימה של בריאות היא לא.
אני יודע.
רשימה שמרכיבה חגיגה בפה היא כן.
גם את זה אני יודע.
ריקודים:
ממיסים את השוקולדים ומכבים את אש. החום ימיס גם את החמאה שנוסיף לשוקולד הנמס. מערבבים היטב עד לקבלת עיסה חלקה ומה זה טעימה.
מפרידים את הביצים ומערבבים את החלמונים (צהוב צהוב) עם השמנת המתוקה והליקר או הוויסקי, עד לקבלת תערובת חלקה.
מוסיפים לתערובת השוקולד-חמאה ומערבבים היטב.
מקציפים את החלבונים (לבן לבן) עם הסוכר עד לקבלת קצף יציב.
עכשיו מגיע שלב הערבוב של הקצף עם תערובת השוקולד.
אנלא זוכר ממי למדתי ומה בדיוק זה עושה, אך יש לערבב בשתי פעולות הפוכות.
והנה באה גמאמא היקרה והאירה את עיניי בהסבר מלומד:
"אם מסה אחת מאוד מוצקה והשניה מאוד אוורירות אזי הערבוב הראשון נועד לפתוח את המסה המוצקה ע"מ שלא תשבור את האוורירית (במקרה שלנו קצף הביצים העדין כ"כ)."
ולכן, לוקחים כשליש מהקצף ומוסיפים בעדינות לתערובת השוקולד. מקפלים ומקפלים עד לקבלה של מירקם עדין. את הבלילה הזו מחזירים לשארית הקצף וממשיכים לקפל עד שפשוט בא להפסיק כאן ולזלול הכל.
למי שעדיין יש כוח להמשיך בעינוי השוקולדי הזה, כך יעשה.
מצפים בניילון ניצמד תבניות למיניהן (בגודל כמו כוסות יוגורט) ויוצקים מהבלילה המקסימה לתבניות. לפזר מעט אגוזים, לכסות בשארית הניילון ולמקפיא.
לגבי התבניות. הרעיון הוא שניסיתי להכין את המעדן בצורת גליל (כי כך ניתן אחר כך לפרוס ממנו פרוסות דקות) ולכן חיפשתי כלים גליליים. אני משתמש בכל מיני כלים ביתיים עגולים המזכירים צורת כוס. לאחר כשעה שעתיים אני מוציא מהפריזר ומחלץ את הגליל מתוך תבנית הכוס. ומחזיר את הגליל העטוף ניילון נצמד חזרה למקפיא.
מניסיוני, לאחר לילה במקפיא, קשה הרבה יותר לחלץ את המעדן מהכלי שלו.
לאחר כמה שעות ניתן כבר להוציא מהמקפיא גליל ולחתוך פרוסות דקות לשימוש עצמי. את הנותר בחזרה למקפיא.
מקווה שיצליח לכם.
אני לא ניסיתי הפעם, כי אני די מעוך בתקופה האחרונה.
ברגע שאתישר גמני אנסה את המרשם שוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
