| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
החיים שהיו לי - הקדמה
אני יודע שהקטע הזה הזוי לאנשים אחרים.
אני גם יודע שהוא אמיתי כמו הרעש העולה מהמקלדת כאשר אני מתקתק עתה.
אשמח מאוד לכן, לתגובות מתחשבות.
מכת חשמל היא חוויה מכאיבה. לאחר מכן, יש אנשים שמדווחים על שינויים חוויתיים בחייהם. כאשר החזירו אותי לחיים היכוני כמובן במכות חשמל עזות בחזה. סידרה שלמה של חוויות חדשות התעוררה בי. יש שיאמרו כי באותן שבע דקות שבהם לא הייתי כאן, נוצר בי קשר נישמתי חדש. יש גם המפליאים לטעון, כי זו הסיבה המרכזית לשיכחה שתוקפת חלק מהאנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים. יש ויש, אך לעניין שלי, זה לא היה חשוב. כי פיעמו בי תמונות חיים חדשות.
התחלתי רואה תמונות מוזרות של אנשים שאיני מכיר במקומות זרים לי (ברובם) ובזמנים לא מוגדרים. כן, גם אני הייתי שם. בהתחלה התייחסתי לכך כהזיות שיפוגו ככל שאני אתחזק ואשוב לחיי הקודמים. להפתעתי, התמונות לא נעלמו, אלא להיפך, התחילו להיות מפורטות יותר ויותר. יכולתי לחוש גם בריחות וטעמים. ממש להיות ולחיות בתוך התמונות האלה. בעבר קראתי כבר על תופעות כאלה ומהר מאוד הבנתי שתמונות אלה קשורות כנראה לגלגולים שלי מחיים שהיו. טוב, אני מכיר את הספקנות. את קריצות העיניים החבריות. אך לי אין הסבר אחר לתופעות האלה.
ולמה אני נדרש דווקא הבוקר להתחיל ולגולל את הסיפור המוזר שלי. ובכן, קיימת אישה. ללא ספק אישה, איך יכול להיות אחרת? שנמצאת בכל התמונות, מכל המקומות והזמנים שאני חווה. לא, זו אינה אותה אישה במראה, אך זו אותה אישה בהרגשה. המגע שלה הוא אותו הדבר. הריח שלה זהה. החיבוק שלה ממיס באותו האופן. המבט שלה, הוא הדבר החיצוני שאינו משתנה. ועוד תכונה אחת, יש לה איזה קשר סמוי מהעין שהיא מקיימת באמצעות לישת פירורי לחם. מוזר, אני יודע. אך אני כבר התרגלתי למוּזריות האלה של חיי ומקבל אותן כחלק בלתי נפרד של שדות. אולי הידיעה על חיים אחרים שחוויתי, הידיעה הזו היום, היא זו שיצרה את שדות.
ובכל זאת, מדוע היום? כי היום אני לאחר מפגש עם האישה הזו. מיפגש חמישי, אך מיפגש בחיים הנוכחיים. ואתמול המפגש הזה הסתיים. באופן קורע ומכאיב. זה לא משהו פשוט לסיים מיפגש עם האישה הזו. הפגישה היא אדירה והסיום מכאיב מאוד. אני חושב שיש לי מיפגש אחד איתה פעם בחיים. כי עד עתה כל מיפגש איתה, כפי שאני רואה אותו בי, התרחש במקום אחר ובזמן אחר. ייתכן שאני זוכר רק את המיפגש המשמעותי ולא את כל המפגשים שהיו. איני יודע.
כמו שני גופים שנעים במסלול שאין בו ייחוד לשני. הרי קיים רק סיכוי זעיר ששניים ייפגשו בין כל המיליונים שנעים כל אחד במסלולו. ובכל זאת, לרגע אחד קיימת אפשרות של הצטלבות השניים. במידה והם מודעים לכך, מתחולל מיפגש עתיר אנרגיה. כזה שאין לו שני בחיים. כך זה היה עבורי. אך זו הבעיה כנראה, שהפגישה היא מקרית והשניים לא מודעים לתכולה האנרגטית שלו. ללבה העתיקה שבהם, אשר רק מצפה למפגש כזה בשביל לפרוץ. הם גם לא צמחו אחד לקראת השני כמו בסיפור אהבה רגיל. הם מגיעים עם מטען עתיק אשר לא טופל נכון בעבר. הם מגיעים עם תקווה גדולה שסופסןף הם יצליחו בתיקון המיוחל. אך ללא כלים אמיתיים, וללא סבלנות רבה. כי כמה סבלנות יכולה להיות בשתי נשמות עתיקות שמיחלות לתיקון עצמן. וכך היה גם הפעם. כל שהתחיל בזיקוקי דינור מפוארים, נגמר בפיצוץ ענק וגדול שבו נפרדו השניים שוב. בכאב של קריעה, אך ללא יכולת למנוע זאת. כך הם מתנהלים כבר כמה וכמה מחזורי חיים. אולי אצליח בתיקון במיפגש הבא...
קורות המפגשים שהיו בעבר יסופרו כאן בהמשך, במשך הזמן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
