| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
ארוחת בוקר שנייה
יש כאן באנדלוסיה, ובמידה מסויימת בכל ספרד, מוסד מאוד מכובד.
ארוחת בוקר שנייה.
את ארוחת הבוקר הראשונה כל אחד לועס או לוגם בביתו.
וכאשר מגיעה השעה 11 בבוקר בערך, הרחובות מתמלאים והבארים עמוסים.
כולם יוצאים לארוחת בוקר שנייה.
לא משהו רציני.
מחצית טוסט מבאגט (baguette) קטן וטרי, מרוח ברסק עגבניות ושום עם מעט שמן זית.
וכוס קפה לפי הטעם.
אך המתנה הגדולה של המוסד הזה היא השלווה והרוגע.
כך באמצע היום, ללא סיבה של רעב או פגישה חברתית או עסקית.
יוצאים מלחץ העבודה.
שוכחים את צרות היום.
והולכים להתמסר לעינוג קטן ולא יקר.
שווה לכל נפש.
והנפש אכן נרגעת.
משם חוזרים למשרד להמשך הבוקר.
עם חיוך ושרירים רפויים.
לכן, הפגישות המוצלחות ביותר הן אחרי ארוחת הבוקר השנייה.
אני תמיד משתדל לפגוש אנשים סביב 12.
הרוגע של הפגישה מבטיח הצלחה, הרבה יותר מפגישת בוקר מוקדמת.
ישראלים שמגיעים הנה לא מעריכים את העוצמה שקיימת בפגישה התמימה הזו בין הטוסט לאדם.
עבורם זה בזבוז זמן.
שעות עבודה יקרות.
לאחר שנים, אני מבין את המתנה הזו שבהפסקה של מחצית השעה בשעת בוקר לוחצת.
היום, דילוג על ארוחת הבוקר, נראה לי פגיעה בעצמי.
החמצה של מנת רוגע ישירות לוריד.
אם כך קורה, אני מרגיש שפספסתי משהו באותו היום.
לכן אני מקפיד ללכת לארוחת בוקר שנייה, כמעט כל בוקר.
ועוד יותר לאחר ימים סוערים.
אז אני מזמין שתי מחציות באגט.
האחת עם רסק עגבניות והשניה עם פטה כבד.
לועס באיטיות וחש את הרוגע נמסך למערכת הדם שלי.
מביט סביבי ונהנה מהדיבור השקט שמחבר את השולחנות.
לאחר כמחצית השעה, הבארים מתרוקנים.
הרחובות חוזרים להמולת השיגרה שלהם.
האנשים מחייכים בתחושה שהיום יפה יותר.
שהם יפים יותר.
פינה של יום אנדלוסי שלא כלכך מוכרת לתייר המזדמן.
מנת אהבה ו- care.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
