| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
מילים שחששתי לומר
(שמבצרי הוא ביתי)
מבצרי הוא ביתי
הוא נראה יפה המבצר.
כמו כל בית בשכונה.
עם גינה פורחת ותיבת דואר אדומה.
עם אישה ובן ושני כלבים שמחים.
החלום שלי ממזמן.
כן, ממזמן.
אך באותו הזמן היה ביתי מבצרי,
ולא צלח לי.
אז עתה פניתי להיפוך.
(יבוא היום ואשוב).
בניתי מבצר סביבי.
לא בית שנכנסים אליו בדלת או אפילו חלון.
בניתי סביבי מבצר.
עם חלונות מסורגים.
אין יוצא ואין בא.
מי שנמצא, איתי נמצא.
ומי שאיננו, איננו.
עם האחרים, איתם עוד אפגש.
(רק פשפש סודי לעתות חירום בניתי.)
זה מצב מגוחך ופתטי.
אני יודע.
אך זה המחיר של לחיות עתה וכאן.
יש אולי הכל במבצרי.
אישה שאותי אוהבת.
בן שחולק את חיוכיי עימי.
תקשורת המאפשרת לי להגיע גם לכאן.
המבצר מוגן.
אני מצויד במערכת אזעקה במידה וגופי כושל.
מעלית שתישא אותי בין חלקי.
היה והמעלית מאכזבת,
גם בה יש חיבור להזעיק את העולם החיצון, שיבוא ויסייע.
אני משלם בכדי שיצפו בהתנהלותי במבצר.
להתריע בעת סכנה.
להזעיק עזרה.
אני חוסם בגופי כניסות לא רצויות.
אני מפסיד הרבה אורחים אשר את טובתי מחפשים.
זה הפחד.
החשש מעוד בית הרוס.
מעוד מכבש דורס.
כן, באמת אני פחדן לא קטן.
כזה שחושש לשבור את החרס.
מבקש את הסדק המתאים להיחלץ.
בינתיים אני כאן.
מטופף בזהירות.
מנסה שלא להפר את האיזון הנובט מתוכי.
חסרות לי עדיין מילים.
כמו המילה שלא נאמרה עד סופה...
כשאדע את המילים אומר אותן.
אני מבטיח לך שדות!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
