| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
החלטה סתווית
היום לפני 30 שנה הוא מת.
הרודן פרנקו, ויש לי מה לכתוב על הזיכרון הספרדי המתעורר.
אירועים שדווקא אנחנו עם הקיטוב החברתי הקורע את החברה שלנו, כדאי שנפנים ונלמד.
אכתוב ביום אחר.
ביום שבו אצליח להתמקד על מילים נכונות.
כי היום אני סוחב עוד מעט את עננת העצב של אתמול.
החלטתי, וזה לא היה קל, לדחות את הביקורים שלי בארץ.
עד שאחליט אחרת.
החלטה שהיא בניגוד לרצון עצמותיי.
וכלכך למה?
משום מצב בריאותי שלא יצליח לעמוד בסערה רגשית נוספת.
שלושה חודשים מאז ביקורי האחרון,
וגופי רק מתחיל עתה להתאושש מהחוויה הגדולה והמסעירה והמטלטלת שעברתי בארץ.
הסיפור ביני לבין ארצי מטלטל אותי כל פעם מחדש.
המלחמה ההיא.
סיום הנישואים שהיו לי פעם.
האישה שפגשתי שוב במסע העתיק שלי.
החוויה של ביקור בישראל לא קלה היא לי.
והתוצאות, תמיד יש להן השפעות גופניות חריפות.
אתמול סיפרתי על החלטתי הקורעת לבנגדול והוא נהיה כלכך כלכך עצוב.
ואני נקרעתי מעצבונו,
ומכך שלא אראה גם את בנו, בנבני היפה והאהוב.
ולאחר זמן גם שמחתי בהפוכה.
כי יחסי האהבה אשר קיימים ביני לבין שני בניי,
הם המתנה הכי גדולה שהחיים העניקו לי.
הקשר העמוק שמגיע לכל ריקמה אפשרית.
שנושק את נשמותינו.
הרי משום כך אנו כה נעצבים שהחיים הפרידו בינינו,
מרחק של ים עם חומות של גלי הרגשות שסוערים בי.
אני מקווה שבעוד שבועות או חודשים,
כאשר אתחזק במידה הראויה אבחן שוב את יכולתי הרגשית והפיסית לבקר בישראל.
ובינתיים אני שמח באפשרות שישרא העניקה ומעניקה לי יומיום ומחדש.
להיות מעט בישראל יפה כלכך.
לבקר בבתים שלכם, חברים אהובים.
לזכות במנת תמיכה.
להפיץ מיכולת אהבתי בבתיכם, חברים מקסימים שכמוכם.
ולפני פרידה, אני רוצה לשלוח איחולים חמים.
לך נונה, החברה הכי יקרה לי בישרא.
מחר יום מבחן עבורך.
גמכאן אני שולח לך ברכות רבות וחמות להצלחה.
אני שולח לך מהאור בליבי, אשר שמור לך.
 בהצלחה לך יקרה 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
