 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
זה לא ספורט
שלשום היה משחק עונה כאן בספרד. קבוצת הכדורגל של ברצלונה (להלן ברקה) התארחה בביתה המפוצץ בכ- 80,000 אוהדים של ריאל מדריד (להלן מדריס). לא משנה באיזה מסגרת שתי הקבוצות האלה מתמודדות.
לא חשוב מיקומן בטבלה, תמיד זה משחק עונה.
תמיד מלווה ברגשות ובמשקעים, הרבה מעבר לספורט.
רגשות לאומניים, אהדה לקבוצה שעוברת בירושה, תחרותיות ורגשות נקם.
הכל נמצא שם.
שלשום המשחק היה טעון הרבה מהרגיל. היה זה יום הזיכרון ה- 30 (למי שמעוניין לזכור או להזכיר) למותו של הרודן פרנקו. ומה ליום הזיכרון ולתחרות (מלחמה) הגדולה בין שתי הקבוצות האלה?
מדריס הייתה קבוצתו של הרודן. הוא אהד אותה ותמך בה. חיזק אותה במימון נדיב.
כך עד היום, הקבוצה הזו מזוהה עם תומכי פרנקו למרות שמה, (real – מלכותי).
הקבוצה הזו מהווה מוקד משיכה להתארגנויות ואסיפות של פשיסטים ותומכיהם, למרות שפעילות כזו אסורה לפי החוק. יש גם האומרים כי מדריס העשירה (אחת משני מועדוני הספורט העשירים בעולם), זוכה במימונים נדיבים של תומכי פרנקו גם היום. תאמינו לי, בספרד כסף שלא מתויק כחוקי נפוץ בכל רחוב ובכל רגע של החיים כאן. אז למה לא במועדון הספורט המלכותי?
במשחק עצמו הבקיע רונלדיניו הברקאי גול שלישי מהאגדות. גול שנכנס לספרי ההסטוריה. לתדהמת רבים, האוהדים התחילו למחוא כפיים. לנו עם העיניים הישראליות, התגובה נראית כאות הוקרה על המבצע המזהיר של רונלדיניו, אפילו אם הוא מהקבוצה השנואה של ברקה.
בספרד הקתולית, למחיאות כפיים יש משמעות נוספת. מתאבלים מלווים את לווית המת במחיאות כפיים. כאות השתתפות ותמיכה במשפחה. זה מחזה מוזר לעין ישראלית אשר מחיאות כפיים הם אות של שימחה ותודה. אני מתאר לעצמי שאותם אלפי אוהדי מדריס שמחאו כפיים בתבוסת קבוצתם, בחלקם לפחות, שלחו אות אבל לתבוסה שהתחוללה מולם.
זה הייתה תגובה מוזרה ונדירה מאוד בברנבאו, מגרשה הביתי והמפואר של מדריס. אולי לא כלכך מוזר למי שרואה מה מתרחש במדינה הזו, בעלת דמוקרטיה בחיתוליה. לאחר 30 שנה מתחילים לספר סיפורים ומאורעות מתקופת מלחמת האזרחים, אשר אף אחד לא העז לספר קודם לכן. סיפורים על מאורעות בהם טבחו הפשיסטים הלאומניים בתומכי הרפובליקנים, אשר כל חטאם היה שחיו באזורים בשליטת הרפובליקנים. 30 שנה ואף אחד לא דיבר על הטבח. כולם יודעים שבמלחמת האזרחים ההיא נהרגו, נרצחו ונשחטו כמיליון בני אדם ואולי יותר. 1,000,000 בני אדם נטבחו במחזה אכזרי של אחים הורגים אחים. בשמה של אידיאולוגיה!
הדעת מסרבת לקלוט איך דבר כזה יכול להתרחש.
העם הוא המוביל את החשיפה הזו. לא גופים ממשלתיים. והממשלה על זרועותיה נענית לזעקה שמתעוררת לאחר עשרות שנים. כך הוא מה שמתרחש היום למשל, במלגה ואלמריה, שתי ערים באנדלוסיה, במרחק 200 ק"מ ביניהן. 200 ק"מ של הרים קשים למעבר ומדבר חוצץ ביניהן. מלגה הייתה בשליטת הלאומנים הפשיסטים ואלמריה בשליטת הרפובליקנים. תושבי מלגה חששו מאוד לחייהם משום סיפורי האימה שהתהלכו על גורל תושבים אחרים ברחבי ספרד. משום כך המונים החלו לברוח מהעיר בכדי להגיע לאלמריה. מעריכים היום את מספר הנמלטים בכ- 200,000. אך רק 150,000 שרדו את המסע הקשה. ומה קרה ל- 50,000 הנותרים? רובם נרצחו באכזריות כמו מטרות ברווזים. ספינות גרמניות טווחו בהם מהים. חיילי הלאומניים חיכו להם במעברי הרים וטווחו את הנמלטים חסרי הישע. וכל חטאם שהם רצו להציל את חייהם.
סיפורים רבים כאלה עולים היום מגנזך הזיכרון הספרדי. ללא רחם, מכה הזיכרון בעם הזה בעל הרצון להתרפא ולהשיג ולו הכרה במה שקרה. לנסות ולהקנות לדור שלא ידע, תמרור אזהרה.
לכן, מה שקרה בבירנבאו במשחק כדורגל שלשום, לא היה רק עוד משחק כדורגל מאוד טעון. התבוסה של 3:0 שברקה הנחילה למדריס, נתפסת היום גם כאצבע האל. גם סוגרת מעין מעגל שכלכך רצו לשכוח אותו בספרד. שוב מתעוררים כאן דיונים והכאה על חטא מלחמת האחים ההיא. לזכותם של הספרדים ייאמר שהם לא חוששים היום להביט בעבר הנורא ההוא. להכיר ולנסות לכפר ולו על ידי הקמת מרכזי זיכרון. לשמוע ולתעד את אותם אנשים שניצלו מאירועי הטבח ההוא. הכל במטרה שאירוע כזה לא ישוב עוד!
כמו שאמרתי, זה לא רק ספורט, זה בכלל לא ספורט.
כל אשר כתבתי כאן, נכתב לא כהיסטוריון האמון על סדר הדברים.
כתבתי כישראלי שצופה במאורעות שמתחוללים סביבי וליבי נחמץ.
ללא ספק, שמלחמת אחים היא מהדברים הכי מפחידים שיכולים להתרחש בחיי עם.
אותי, זה, מפחיד!!
אהבה ו- care, כבר אמרתי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
