| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
זוג מהשמים
כבר כתבתי מאתמול בלילה ארבע גירסאות של תחושותיי.
התחושות מהם יצאתי צבוט עור מהקונצרט אתמול.
מקסים וֶנגרוב (Maxim Vengerov) בהופעה עם התזמורת הסימפונית המקומית.
ארבעה גירסאות שהנחתי אותן בצד.
כי אני לא מצליח להעביר מה שקרה שם.
מדהים, זו מילה פחותה למה שהתחולל אתמול.
חוויה שלא תישכח.
פעם ראשונה שראיתי שלכלי יש נשמה. ללא ספק!
לא סתם כלי, כינור סטראדיבריוס משנת 1727.
כינור קרויצר.
אני מניח שלא כל כנר מסוגל להתמודד עם הכלי הזה.
מי שמסוגל לכך זוכה ומביא אושר רב לשומעיו.
בהתחלה ונגרוב ניגן איתו, מחפש את השביל הנכון להגיע לליבו של הכלי.
וכאשר הוא צלח את הדרך שאולי ידועה למעטים מספר, הכלי התחיל לנגן.
הוא מנגן וונגרוב דוהר אחריו.
שניהם מתרוממים ואחריהם כל הנגנים.
ואני לא הבנתי מה מתרחש.
וצבטתי את עצמי הלוך וחזור, כי תחושת העור נעלמה לי.
עוד לא הבנתי מה קרה שם, אך אני יודע שזכיתי.
זכיתי לשמוע את הכנר אולי הגדול מכולם היום.
אין מה שהזוג הזה, ונגרוב בן ה- 29 וקרויצר בן ה- 278, לא יכולים לעשות.
כנראה שעוד צפויה להם ולנו עוד הרבה חוויות מרגשות.
הסיום מצא את הקהל ההמום עומד על רגליו ומריע ממושכות לכנר הגדול.
התזמורת התחילה ברקיעות רגליים קצובות ואז נעמדה כולה.
מוחאת כפיים ומשתחווה למאסטרו.
כך דקות ארוכות כולם מוחאים ומשתאים והאיש הקטן עומד במרכז ושולח נשיקות ולב אל הקהל והתזמורת.
במילה אחת, וואווו!!!!
ובעוד מילה, Wawaweewa!!!!
התבוננות בדף הבית של ונגרוב גילתה לי שהוא מגיע לישראל לסידרה של כמה הופעות במרץ.
מומלץ בכל לב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
