| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
אור מבויש
יום סוער מאוד.
כלכך מנוגד ליומי שחדר מהחלון.
היו לי ארבע שיחות אתמול.
עם שתי נשים מופלאות.
שיחות ששיקפו לי את עצמי.
שתי נקודות מבט.
שני מרחקים שונים.
כל אחת הביאה לי בדרך שונה,
מגע לאוויר הריק אשר בדרך כלל מקיף אותי.
מילאו בי משהו מבקש.
כלכך הרבה התרגשות ושימחה הן הביאו לי.
תודה.
השיחה האחרונה אספה את האור הנטוש,
מריצפת חדרי.
כל היום הוא ניגר מבויש מפינה לפינה.
מבקש את הסדק הנכון לפרוץ לליבי.
רק לעת חצות הצליח.
ולא בעזרת הכסיל שנקרא שדות.
אוי כמה טיפש הייתי כל השבוע.
תודה לך אישה מתוקה.
יקרה מכל!
סחרחורת עלתה ממני, וגרמה לי להקיא.
הקאתי והקאתי והקאתי.
לאחר זמן כבר לא היה בקיבתי אלא רעש חמרמר.
ללא צבע וללא ריח.
רעש צורב ושורף.
רעש כבד כלכך, אשר לא רצה לעזוב.
האור שחדר הכריח אותו לעזוב.
זכיתי.
לא בהרבה, אני יודע.
בהמון, אני מרגיש.
נִשְׁטַפְתִּי בְּאוֹר
כָּבוּי כְּעָנָן
שֶׁל שְׁקִיעָה
פִּרְכּוּסֵי שֶׁמֶשׁ
הָלְמוּ בְּחֶזִי
קְצָת לִפְנֵי לֵדָה
זוֹ תִּקְוָה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
