| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
הדרך ממשיכה
*אני ממשיך בדרך בה טיפסתי
בין אורנים גבוהים
אני ממשיך בדרך בה חיפשתי
אור בלילות כהים
"אמרתי לך שכך יהיה, יכולת להיות להיט!"
"טוב, טוב", אני מרים עיניים טרוטות מעייפות, "אתה עם כתב החרטומים שלך, ועם דיבור של לילה בבוקר. עוד לא למדת כי בבוקר אני מדבר רק דברי שטות?"
הוא הביט בי במבטו הכחול ושתק אותי.
הר גדול היא שתיקתו.
גם שלי. הרי הוא המורה ואני הקבלן.
ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה
המדרון תלול יותר בדרך חזרה
יש בדימיון ובמציאות בנייה של הרים גבוהים אשר קשה לחדור דרכם.
למרות שיש כאלה היודעים לקרוא את מפת ההרים.
הנה פמה קלטה את המימדים של קופסאת הכתיבה שלי:
"ואחת היא אם בדמיון , בחלום או באופן מוחשי קורה הדבר."
יש איזה חוט דק וסמוי המבדיל בין דימיון ומציאות.
יש והחוט נעלם, יש שהוא חד כסכין.
אני כבר לא מוטרד מהרעידות שלו, מההיעלמויות שלו.
מחוסר היציבות שלו.
לכן גם לא מנסה לעשות סדר בדבריי.
אין בי צורך יותר להדביק תוויות.
זה דמיוני והאחר מציאותי.
האריה הכחול מנסה בכל זאת לרשום הבדלות שכאלה.
כי אחרת, הוא חושש, יפלשו אל תוך עולמו, דיבורים ומעשים שאין להם מקום בעולמו.
הוא חושש שהדימיון יהפוך לפח הזבל היקומי של עולם המציאות.
לכן הוא כלכך מבקש שאהפוך להיות להיט.
כדי שבגופי הוירטואלי אהפוך למחסום והמסנן בין עולמי לעולמו.
כבר לא חשובה ההערה העתידית שלא נתתי לו לכתוב.
כי הכל חד הוא.
אין עולם כזה ועולם אחר מובדלים ביניהם.
אך כן הולכת ונבנית שרשרת הרים גבוהה,
המסתירה את העמקים הירוקים שלי.
כדי מי שיגיע לכאן, יגיע עם מיטבו.
כדי שיוכל לגעת בפרח שפורח כאן.
כדי שעולמי השברירי יוכל להתחזק.
גמזו מציאות.
המציאות בה אני בוחר.
לפתע, הוא מתרומם שוב ומביט בי בשאלה,
"והאהבה, עליה אתה מוותר?"
החלון הרי עדיין פתוח עבורי,
אני ממשיך בינתיים כאן.
אני ממשיך בדרך בה זימרנו
סביב מדורות הסתיו
אני ממשיך בדרך בה נדרנו
כי לעולם נאהב
הוא מלמל משהו על אהבה ו- care אל תוך פרוותו,
ונרדם.
אני ממשיך בדרך הדוהרת
אש בכפות רגלי
אני עולה בדרך הבוערת
מול השקיעה בגיא
*לקחתי מהמילים של "הדרך חזרה" של אהוד מנור ושיניתי מעולמי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
