| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
גלויה מסייר
סייר עזב לפני ימים.
הותיר אותי לבדוק בעצמי את גדרות העתיד שבשדותיי.
קל לי הרבה יותר להתרוצץ לעבר וליהנות מההווה.
גדרות העתיד טומנות בחובן את צל החשש.
כך שמטבע הדברים אני לא מקדיש לתיחזוק הגבולות האלה,
כמו לגדרות הדרומיות.
שם בגדרות העבר קל ומוכר יותר.
הרוחות לעיתים צורבות, אך בכל זאת, יש משהו מחבק בעבר המוכר.
הצפון העמום בתקופה הזו של השנה, לא מזמין אותי לטייל בגבולותיו.
עם המחשבות האלה קמתי הבוקר וכרגיל,
טיול עם אריה ורוזן ושיחה בטלה עם אחד השכנים.
בדרך פנימה פשפשתי בתיבת הדואר ומצאתי גלויה.
מי בכלל שולח היום גלויות, או מכתב.
סייר, חתום היה למטה, עם תמונה מהצפון הקר והמושלג.
ליד השם הטביעו שפתיים שרידי שפתון באדום.
וגם כמה פסוקים שחזרו הביתה מהצפון.
ממש לא יודע מי שלחן מהעבר לעתיד.
אך עתה הם שבו הביתה.
כל היום אני בולע את המילים בעיניי.
מבקש לדעת מה מקומם היום כאן.
בשדות העכשיו שלי.
לְבוּשׁ אַרְגָּמָן עָטָה הָאוֹר
נוֹשֵׂא תִּקְוַת בֹּקֶר -
שְׁמֶךְ הֶעָטוּר.
הָרוּחַ הַקּוֹרֵאת בִּשְׁמֵךְ בֶּהָרִים
בַּחֲלִילִים נִגְּנָה נְשִׁימוֹתַיִךְ
כְּמַסְרֵגוֹת הָאוֹרְגוֹת אֶת רוּחֵךְ
לִצְלִילִים.
כציפורים נודדות הם הזכרונות.
מגיעות מהצפון בדרכן לדרום החם.
אולי ימצאו משכן במרחבי שדותיי.
צריך לפזר מחר פתיונות בשדות.
כאלה שלוכדים זכרונות אבודים.
אולי יגיעו עוד כמה ממחוזות אבודים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
